גירסת הדפסה

בין סוף שנה לראשיתה

רוני איש-רן

על אחות קטנה ועל קו התפר שבין השנה היוצאת לזו הנכנסת

תקופת הימים הנוראים היא תקופה מבלבלת, תקופה של ניגודים ומעברים. מצד אחד הקיץ עוד כאן ומצד שני בלילה כבר קר. מצד אחד, נישאת באוויר איזושהי חגיגיות ומצד שני זהו זמן של חשבון נפש, של חרטה והרהורים. מצד אחד מנגינות מרגשות המציפות אותך בסוג של שמחה וגעגוע ומצד שני טקסטים שכולם וידוי, חרטה ובקשת מחילה. שינויים ומעברים המטלטלים אותך כל הזמן בין שני קצוות רגשיים, בין תחושת יום חג לאימת יום דין.

תקופת הימים הנוראים היא תקופה מבלבלת, תקופה של ניגודים ומעברים. מאז ומתמיד חוויתי את הזמן הזה כזמן לא ברור, כזמן שהוא בין-לבין, שלא ברור איך להתייחס אליו. הפיוט "אחות קטנה" מביא את חוויית הערפול והבלבול של התקופה הזו לשיא. הוא מצוי בדיוק על קו התפר שבין השנה היוצאת לזו הנכנסת

 

הפיוט "אחות קטנה" על מלותיו, ניגוניו והזמן בו הוא מושר מביא את חוויית הערפול והבלבול של התקופה הזו לשיא. הוא מצוי בדיוק על קו התפר שבין השנה היוצאת לזו הנכנסת. נוהגים לשיר אותו בבתי הכנסת בערב ראש השנה, בזמן בו שוקעת השמש על היום האחרון בשנה ומרגע ששקעה מתחילה השנה החדשה.

מאז ומתמיד חוויתי את הזמן הזה כזמן לא ברור, כזמן שהוא בין-לבין, שלא ברור איך להתייחס אליו. מילדות אני זוכר את חווית ההתכוננות לראש השנה, החל מהקימה לפנות בוקר לאמירת הסליחות במשך כל חודש אלול, דרך השיעורים המקדימים בבית הספר ועד להכנות בבית - הבישולים, המפגשים המשפחתיים המתוכננים וכמובן הבגדים החדשים אותם רכשנו אחת לשנה לכבוד "החגים".

לאחר חודש של הכנות מגיע היום. במיטב מחלצותינו אנו מתייצבים בבית הכנסת, חגיגיים מתמיד, ואז משהו משתבש. ברגע שפותח החזן בשירת "אחות קטנה" מתחילה להציף אותי תחושת הבלבול. הפיוט לא ממש תואם את החגיגיות השוררת מסביב, המלים שלו נשמעות יותר כמו קינה. משפטים כמו - "אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ", "זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ", "מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר", "וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ" - מתחברים לי יותר לתקופת בין המצרים ולקינות של תשעה באב. לא זו החגיגה לה ציפינו.

בין סוף שנה-אחות קטנה

מתוך ספר תפילת כל המועדים, תימן, 1937
באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

אולם ככל שמתקדמים בבתי הפיוט, התחושה הולכת ומשתפרת, משהו נעשה נינוח ושמח אופטימי יותר. לאחר הבתים הראשונים המונים את תלאות השנה החולפת מגיעים הבתים שמכילים בקשות לשנה שמחה ומוצלחת יותר – "לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ", "וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ", ולבסוף הבית האחרון הפותח בקריאת העידוד "חִזְקוּ וְגִילוּ" ומסתיים ב"תחל שנה וברכותיה" (בניגוד לשאר הבתים עד כה המסתיימים ב"תכלה שנה וקללותיה") - וממקם אותך סופית באווירה ובמצב הרוח להם התכוננו. ברגע זה, רגע בו סיימה השמש את שקיעתה, אנו נפרדים סופית מהשנה החולפת על כל "קללותיה" ומייחלים לשנה הבאה ו"ברכותיה".

אותה תחושה ממשיכה לפקוד אותי מדי שנה בזמן הזה, אולם עם השנים למדתי להבין את משמעות הזמן הקריטי הזה והחיבור שבינו לבין "אחות קטנה". הפיוט הזה, שחלפו כשבע מאות שנה מאז שנכתב, בצירוף הלחן האיטי והמסתלסל, מאפשר, רגע לפני "חגיגות" השנה החדשה, לעשות את חשבון הנפש האישי, לעשות את המעבר בהדרגתיות הנחוצה, להרהר בקורות השנה שחלפה, ובעזרת הלחנים הנוגעים כל כך עמוק, גם להרגיש אותם. להבין שכדי להגיע ל"חזקו וגילו" יש לעבור קודם דרך "מחלותיה" ו"קללותיה" של השנה שחלפה, לתת עליהן את הדעת ורק אז לייחל ולבקש - "תחל שנה וברכותיה". כנראה שתחושת הבלבול והערפול היא שלב הכרחי בדרך לסדר חדש.

 



דף ראשי | מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות
פיוט השבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)


רננות קהילות שרות הפונותיקה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות

סמל אקום