גירסת הדפסה

סיור מודרך בפיוט

אריאל זינדר

סיור מודרך בפיוט - כמה הצעות להעשרת והעמקת הקריאה בפיוטים

חלק מהעונג של הפיוט הוא היותו קשור בחוטים רבים למסורות שונות ולמסרים מוכרים ועתיקים. הוא קורא לנו להתבונן במילים כחלונות לעולמות שנמצאים מעבר להן, להגדיל פי כמה את תיבת התהודה והתודעה שלנו כדי שנוכל לקלוט עוד ועוד אסוציאציות, הקשרים וזיכרונות ממאגר הדעת והרגש היהודי

 

במאמר הראשון של שער זה המלצנו על דרכים למפגש אישי עם ניצוצות שעולים מהפיוטים עצמם. כיוון שאי אפשר לחיות רק מניצוצות וברקים, נציע כאן סיור איטי ומודרך יותר להעמקת ההבנה. מטרת הסיור הזה היא להציע קריאה שמבוססת על היכרות עם רובדי המשמעות הנוספים שטמונים בפיוטים.

רבדים אלה קיימים כיוון שמאז ומעולם היה הפיוט מעין מאגר שקלט רשמים מכל תחומי הדעת של העם היהודי בגלותו: סיפורי המקרא, נוסח התפילה, דברי הלכה ומדרש, ספרות קבלית ועוד. בנוסף, פיוטים רבים התייחסו לנקודות חשובות במעגל השנה היהודי (שבת ומועדים) או למעגל החיים (לידה, נישואין וכדומה). אמנותם של הפייטנים הייתה קליטה של הרשמים האלה והטמעתם במלאכת השיר. כתוצאה מכך, לפנינו מעשה אמנות שאין הכרח לחפש בו חידוש או כושר המצאה מיוחד. חלק מהעונג של הפיוט הוא דווקא היותו קשור בחוטים רבים למסורות שונות ולמסרים מוכרים ועתיקים. לעונג כזה מזמין אותנו הפיוט גם כקוראים: הוא קורא לנו להתבונן במילים כחלונות לעולמות שנמצאים מעבר להן, להגדיל פי כמה את תיבת התהודה והתודעה שלנו כדי שנוכל לקלוט עוד ועוד אסוציאציות, הקשרים וזיכרונות ממאגר הדעת והרגש היהודי, כל אחד לפי יכולתו.

 

על עיוורון וחשיכה

כדוגמא לקריאה מהסוג הזה, נעיין בקצרה בפתיחתו של פיוט מן המאה ה-16, שנכתב ע"י ר' ישראל נג'ארה:

אָנָּא הוֹשַׁע מְאוֹר עֵינִי       עַבְדְּךָ וּרְאֵה בְּעָנְיִי          אֵלִי אַל תְּאַחַר 

כיצד קוראים פיוט 2

מתוך 'שירת ישראל'  לרבי ישראל נג'ארה, ונציה, 1600

המשורר פונה לאלוהיו. הוא מתאר את עצמו כעיוור הזקוק למאור עיניים, וכהמשך הוא מבקש שהאל יראה את מצוקתו ויגאל אותו ללא דיחוי או איחור. התמונה פשוטה והסודות בתוכה נפלאים. סוד אחד מתגלה כאשר משוטטים מעט בדף בו מופיע הפיוט באתרנו. תחת הכותרת 'על הפיוט' הוא מתואר כ'פיוט משירת הבקשות של יהודי חלב.. המושר בתחילת הלילה'. שירת הבקשות מתרחשת בלילות שבת חורפיים, משעת לילה מאוחרת ועד הזריחה. הודות לתיאור זה, נטענות שתי השורות שקראנו באנרגיה חדשה: העיוורון שמתאר המשורר מסתבר לא רק כדימוי אלא כתיאור ריאלי של הלילה החשוך סביבו – לילה שהוא סמל מוחשי מאד של גלות ארוכה, שכל העיניים נשואות לאור המיטיב שבסופה. בנוסף, השיחה הזו מתנהלת בליל שבת, כמה שעות אחרי המפגש האינטימי בין העם ואלוהיו בקבלת השבת. העיתוי חשוב להבנת השיר: הבקשה 'אלי אל תאחר', שנשמעת כמעט חצופה, נשמעת כעת כמו בקשה שנאמרת בלחש בין שני אוהבים, או כתחינה נואשת להשבת האהבה העתיקה ששררה בעבר. באופן כזה, הבנת המסגרת  בה נתון פיוט מסוים מעשירה את הקריאה ואת תשומת הלב לדקויות העדינות שמרכיבות את הפיוט.

 

כי עלה השחר

נציץ גם בהמשך הפיוט:

בְּאֹרַח מִישׁוֹר נְחֵנִי        וּבְבִרְכָתְךָ שַׁלְּחֵנִי      כִּי עָלָה הַשָּׁחַר  

כיצד קוראים פיוט

נחלאות, צילום באדיבות ספרנסקי דמיטרי

המשורר מבקש שהאל ינחה אותו, יברך אותו וישלח אותו לדרכו עם בוא האור הראשון. הבקשה מעט מפתיעה כי בשתי השורות הראשונות התמקד המשורר בעלטה שסביבו ולא רמז לשחר הקרב. אבל כאן יש לזכור קישור חשוב נוסף של הפיוט עם סביבתו. כל פיוט הוא הכנה לתפילה. הפיוט שלפנינו, למשל, הוא חוליה בשרשרת שירים שמובילה לתפילת השחרית. הסמיכות הזו לתפילה מעניקה לפיוט תפקיד חשוב של הכשרת הלבבות לקראת התפילה, והיא גם מעניקה משמעות חדשה ומיוחדת למילים שבחר המשורר: זהו שחר סמלי וריאלי בעת ובעונה אחת, ולקראתו מבקש המשורר את שלושת הדברים שכל אדם מתפלל ירצה בשעת השחרית – קשר, הכוונה, וברכה.

כיצד קוראים פיוט-יעקב ומלאך מרובע

מתוך מדרש-חמש-מגילות-רבתא, גרמניה, 1693
באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

ובכל זאת, עוד לא חשפנו את כל הסודות של הפיוט. הבקשה 'וּבְבִרְכָתְךָ שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר' מבוססת על בקשתו של יעקב מהמלאך שנאבק בו, כפי שמתואר בבראשית (לב, כו). שימוש כזה בלשון המקרא נפוץ מאד בפיוטים והוא תמיד מזמין לקריאה מעמיקה ומאתגרת. מדוע מעלה כאן המשורר את המאבק ההוא של יעקב והמלאך? האם הוא רואה את עצמו כמי שנאבק במלאכים על הזכות לגאולה? או שמא הוא מתכוון לכך שהעם כולו דומה ליעקב שנאבק וממתין לאור השחר כדי לזכות בברכה? לשאלות הללו אין פתרון חד משמעי, והן מאפשרות לכל אחד לחוש את הפיוט אחרת, לשמוע אותו אחרת, וללמוד להכיר אותו מבעד לרובדי המשמעויות הקיימים בו.

 

מסורות של משוררים

לבסוף כדאי להזכיר שמעבר למסורות שמשוררים ייבאו לתוך יצירותיהם, היו מסורות שהם עצמם יצרו. בשורה האחרונה של הפיוט שהבאנו קיימות שתי מסורות כאלה. השורה מסתיימת בשיבוץ מפסוק מקראי (בראשית לב, כו). בנוסף, היא מסתיימת במילה 'שחר' שחוזרת בסופם של כל ששת הבתים בפיוט. שתי התכונות האלה מייצגות שני כלים אמנותיים שמשוררים נהגו להשתמש בהם: חתימה בפסוק, ושימוש במילת קבע. לכאורה אלו הם רק קישוטים אמנותיים, אבל למעשה אלו הן גם הצעות לקריאה ולמחשבה: מדוע משורר חותם את דבריו במילים שאינן שלו? האם הוא עושה זאת מתוך נוסטלגיה, או מתוך תחושה שהעבר חי דרכו? ומדוע הוא בחר במילה 'שחר' לסיום הבתים? הוא בוודאי רצה לרמוז לשעת אמירת הפיוט, אבל האם יש לכך משמעות סמלית נוספת? כדאי לקרוא את שאר הבתים ולנסות לענות על שאלות חשובות אלה. אגב, כדאי גם להאזין לביצועים המוסיקליים של פיוט זה ולשמוע כיצד לחנים שונים הדגישו את המילה 'שחר' באמצעים מוסיקליים שונים.

צידה לדרך

באמצעות העיון בבית אחד של פיוט פרי עטו של ר' ישראל נג'ארה פגשנו כמה מהרכיבים המרכזיים של הפיוט העברי: הזמן והמקום של אמירת הפיוט, הלחן והביצוע, הקשרים ללשון התנ"ך והתפילה והאמצעים האמנותיים המיוחדים של המשוררים עצמם. כדאי להוסיף לרכיבים אלה גם את חייו של המשורר ואת מאפייני התקופה בה חי ויצר. כל הנתונים הללו זמינים בדפי האתר השונים סביב כל פיוט, ומומלץ לחפש אותם ולהעשיר בעזרתם את המפגש עם הפיוט.

דרך צלחה!

 

אריאל זינדר הוא משורר, מורה וחוקר ספרות, חבר בקבוצת המשוררים 'כתובת' המפעילה את פרויקט 'מקום לשירה', בירושלים. במסגרת הפרויקט מרכז מזה שנתיים סדנאות כתיבה לאוכלוסיות מיוחדות בכל הארץ. תחום המחקר שלו הוא שירת הקודש בספרד.



דף ראשי | מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות
פיוט השבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)


רננות קהילות שרות הפונותיקה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות

סמל אקום