גירסת הדפסה

גאולה בעמק יזרעאל

שי זרחי

שי זרחי כותב על המסתורין של 'קרב יום' ועל גאולה וחסד במצרים, בין בעז לרות, ובעמק יזרעאל

לא הבנתי את המילים של "קרב יום", וגם סביבי איש לא הבין. העניין שמשך את לבי והצית את דמיוני היה אותו ה"יום אשר הוא לא יום ולא לילה". חשבתי שיתכן והעולם ייעצר לתמיד בשעת בין-השמשות, שהיא יפה כל כך וחמקמקה כל כך, ואולי מתקרב הרגע ששעת השקיעה הזו, הנפלאה, תישאר איתנו לנצח

 

לילות הפסח של ילדותי עברו עלי בקיבוץ, בעם רב ובהתרגשות רבה. שלושה דורות של יהודים הנאבקים על יצירת "מקומיות" חדשה לאחר מאות שנים של גלות, הצטופפו לספר ביציאת מצרים. חדר האוכל היה ערוך ומקושט בטוב טעם, וריחות אביב ענוגים של עמק יזרעאל בימי ניסן פתחו את הנשמה. משפחות ישבו צפופות סביב שולחנות ארוכים כאורך הגלות.

כמעט לכולם היה תפקיד פעיל במהלך הסדר. הילדים הקטנים שרו "מה נשתנה", הגדולים יותר המחיזו את "חד גדיא", ההורים קראו בתורם קטע מתוך ה"מגיד" וכולם שרו בהתלהבות את כל שירי הפסח שכמו רקמו את הסדר כולו בחוטי זהב.

 

מסתורין של לילה

את הפיוט "קרב יום" שרנו בחלקו האחרון של הסדר, אחרי הסעודה. שרנו את המילים בניגון האשכנזי הידוע, תוך שאנו מקישים על השולחנות לפי הקצב. קצב השירה והתיפוף היה איטי, כבד, אקסטטי. ברגע הזה הייתה עולה בדמיוני תמונת יוצאי מצרים הצועדים בכבדות בקצב הניגון, זקנים, גברים, נשים וטף. עם רב יוצא מעבדות לגאולה.

 

את "קרב יום" שרנו בניגון האשכנזי הידוע, תוך שאנו מקישים על השולחנות לפי הקצב. קצב השירה והתיפוף היה איטי, כבד, אקסטטי. ברגע הזה הייתה עולה בדמיוני תמונת יוצאי מצרים הצועדים בכבדות בקצב הניגון, זקנים, גברים, נשים וטף. עם רב יוצא מעבדות לגאולה

 

היום נדמה לי שבתקופת ילדותי ניתן היה לחוש בסדר שלנו ניחוחות גאולה ממש. הציבור שגדלתי בתוכו חש את מאורעות חייו כאן בעמק יזרעאל המיושב והפורח כניצני גאולה.

מתוך הפיוט השלם "ויהי בחצי הלילה" הופיע על דף ההגדה הקיבוצית שלנו רק הבית האחרון:

קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה

רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה

שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה

תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה  

אני זוכר שהייתי מסור כולי לניגון הזה, והבחנתי בתוך המנגינה במוטיב יהודי החוזר כששרנו את המילים: כִּי לְךָ הַיּוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה, ואחר כך גם: כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַת לַיְלָה.

גאולה בעמק יזראל-שי זרחי

הגדה של פסח, גרמניה, 1928

באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

לא הבנתי את המילים האלה, וגם סביבי איש לא הבין מה אנחנו שרים. שמתי לב שהחרוז המסיים כל שורה הוא "לילה" וזה הוסיף מסתורין של לילה לחוויית השירה שלי. העניין שמשך את לבי והצית את דמיוני היה אותו ה"יום אשר הוא לא יום ולא לילה". לא יכולתי לתפוס את איכותו של יום שכזה. חשבתי שיתכן והעולם ייעצר לתמיד בשעת בין-השמשות, שהיא יפה כל כך וחמקמקה כל כך, ואולי מתקרב הרגע ששעת השקיעה הזו, הנפלאה, תישאר איתנו לנצח.

 

חרדת מוות וחרדת גאולה

עד שבגרתי לא ידעתי שההגדה המונחת על שולחני שונה בתכלית מההגדה של פסח שעל פיה כל עם ישראל מספר ביציאת מצרים. ההגדה הקיבוצית המהודרת הייתה עשויה קטעי מקרא המספרים את סיפור יציאת מצרים כפשוטו. משה נכח בה כגיבור הסיפור. שובצו בה חלקים מההגדה המסורתית ותוספות ציוניות שיצרו תהודה לסיפורי המשפחות שלנו שעלו זה מקרוב מהגולה לארץ ישראל. כשבגרתי גיליתי לתדהמתי את ההגדה המסורתית, ובתוכה את הפיוט השלם "ויהי בחצי הלילה".

 

גאולה בעמק יזראל-שי זרחי

 מתוך מגילת רות, אנגליה, 1910
באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

המוטיב החוזר בפיוט - "ויהי בחצי הלילה" - מופיע במקרא פעמיים: בלילה של מכת בכורות ובליל המפגש הגורלי של רות ובעז בגורן:

מכת בכורות

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה: וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת (שמות יב, כט-ל)

 בעז ורות

וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב: וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו: וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה (רות ג, ז-ט)

 בשתי התמונות הללו ישנה חרדה. בראשונה חרדת המוות ובשנייה חרדה של גאולה המבשרת חיים. 

הפיוט מוליך אותנו מחצי הלילה של ליל היציאה ממצרים, ליל חרדה וזעקה על הבכורות, אל ליל הגאולה.

 

חסד וגאולה

אותם אלה שפניהם קרנו סביב שולחן הפסח של ילדותי, נתנו את נפשם לעבודת השדה במסירות אין קץ וחלקו את כל מה שהיה להם עם זולתם. נדמה לי שגם אם לא הכירו את הפיוט כולו, הרי שידעו חיים של גאולה קטנה וקיימו בחייהם מעט מאותו היום, שהוא לא יום ולא לילה
 

אבל לא בגאולה שמעבר לזמן מדובר כאן, אלא על עולם מתוקן של חסד, עולם מלא ברכה. עולם של יחסים מתוקנים בין מעביד לעובדיו ובין בעל בית לאישה זרה שפוקדת את שדהו. כמו שאמרו חכמים: "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם, שנאמר: 'והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים: ה' עמכם, ויאמרו לו: יברכך ה' " (בבלי ברכות נד, ע"א).

תמונת עולמו של בעז בשדות בית לחם היא תמונה של חסד, שפע ונתינה. יש בתמונה זו ברכה כפולה. מי ששואל לשלום חברו בשם ונותן בכך משפע אישיותו המלאה לזולתו במאור פנים, זוכה לשפע ברכה של יבולים - זרע השדה והזרע שייוולד ממנו דוד המלך. לפנינו תמונת עולם של גאולה כאן בעולמנו אנו.

אותם אלה שקרנו פניהם סביב שולחן הפסח של ילדותי, נתנו את נפשם לעבודת השדה במסירות אין קץ וחלקו את כל מה שהיה להם עם זולתם. נדמה לי שגם אם לא הכירו את הפיוט כולו, הרי שידעו חיים של גאולה קטנה וקיימו בחייהם מעט מאותו היום, שהוא לא יום ולא לילה, כיומו של בעז.

יהי רצון שנזכה גם אנחנו ליום שכולו חסד, שפע ויבולים – יום שבו אדם שואל את שלום חברו בשם – יום אשר הוא לא יום ולא לילה. במהרה בימינו. אמן.

שי זרחי, חבר קיבוץ גניגר, הוא מנהל תכנית "תהודה" למנהיגות יהודית, עורך הגדת "הצעה לסדר", ממייסדי הקהילה האזורית "ניגון-הלב" בנהלל ומנחה בה את קבלות השבת



דף ראשי | מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות
פיוט השבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)


רננות קהילות שרות הפונותיקה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות

סמל אקום