גירסת הדפסה

תחיית הפיוט – האמנם?

רוני איש-רן

האם התרבות הישראלית באמת פתוחה למה שיש לעולם הפיוט להציע? רוני איש-רן, מוסיקאי ומלחין בתחום המוסיקה המזרחית, חושב שהפתיחות של התקשורת והציבור היא חלקית בלבד ומצר על ההחמצה

חיבוק חלקי

האם התרבות הישראלית באמת פתוחה למה שיש לעולם הפיוט להציע? מדוע לא זוכים יוצרים של מוסיקה מזרחית מקורית, שנולדו וגדלו בארץ, להיות חלק מהקטגוריה של "מוסיקה ישראלית"?

 

העדנה המחודשת לה זוכה הפיוט בשנים האחרונות היא ללא ספק תופעה מבורכת ומרגשת. אך כמי שצמח מתוך עולם זה, וכמי שחשש עד לפני שנים ספורות לדעיכתו ואף להיעלמותו, השמחה והריגוש סביב התעוררותו וקבלתו בתרבות הישראלית מלווה אצלי בתחושת חסר והחמצה.

אמנים מובילים בתרבות המוסיקלית הישראלית נחשפו בשנים האחרונות לעולם הפיוט, התחברו לטקסטים והקליטו אלבומים - חלקם איכותיים ומרגשים מאד - עם פיוטים בלחניהם שלהם או בעיבודים שלהם ללחנים מסורתיים. התקשורת הישראלית עברה גם היא דרך ארוכה בשנים האחרונות, וכיום, אולי יותר מתמיד, היא פתוחה לתכנים יהודיים, ובתוך כך גם לאמנים דתיים. רוב אלבומי הפיוט שיצאו לאור בשנים האחרונות התקבלו בתקשורת באהדה, וחלקם אף מושמעים לרוב בתחנות הרדיו השונות - תופעה משמחת כשלעצמה.

אלא שהחיבוק אותו מעניקה התרבות הישראלית (ובעיקר התקשורת המשודרת) לעולם הפיוט הוא חלקי. התרבות הישראלית פתוחה כיום יותר מתמיד לטקסטים יהודיים-דתיים אך מוכנה לקבל אותם רק בעטיפה מוסיקלית עכשווית-מערבית.

 

אוצרות מוסיקליים עתיקים וחדשים

תחיית הפיוט 
נגן העוד יעקב בשירי, ג'רבה,תוניסיה, 1995
צילום: מיכה בר עם. באדיבות בית התפוצות, ארכיון התצלומים

המוסיקה היא חלק משמעותי מאוד מעולם הפיוט. במידה רבה, בזכות העולם המוסיקלי העשיר והעמוק שנוצר סביב הפיוט, השתמר וחי הפיוט בקהילות השונות משך מאות בשנים. למרות זאת, התרבות הישראלית, שהחלה להיפתח לטקסטים של עולם הפיוט, עדיין מתקשה לקבל את העולם המוסיקלי הנלווה אליהם. בעוד שהטקסטים העתיקים יוצאים מבית הכנסת ונעשים נחלתה של כלל החברה הישראלית, המוסיקה רבת העוצמה הזו נותרת בדל"ת אמותיה של הקהילה המזרחית-דתית. הציבור הישראלי זוכה אפוא להיכרות חלקית בלבד עם עולם הפיוט, ובדרך מפסיד אוצרות מוסיקליים אדירים.

בתוך גל הפיוט הנוכחי ישנם גם יוצרים ישראלים צעירים שיצרו לחנים חדשים לפיוטים עתיקים, אך בסגנון מוסיקלי היונק מהמקורות המזרחיים (תורכיה, בבל, מרוקו, מצרים וכיו"ב). יוצרים אלו כמעט לא זכו להתייחסות מצד כלי התקשורת והמבקרים, ובוודאי שלא זכו להיות משודרים ברשתות הרדיו המובילות. מוסיקה מסוג זה עדיין לא זוכה להיכלל בקטגוריה של "ישראלית" גם אם מי שיצר אותה נולד וגדל בארץ, שרת בצבא ואף צורך בעצמו מוסיקה ותרבות "ישראלים" (היינו: מערביים).

 

פתיחות אמיתית

השאלה הנשאלת היא: למה? האם אנו באמת פתוחים למה שיש לעולם הפיוט להציע או שזה בתנאי שמגישים לנו אותו בעטיפה מוכרת וידידותית שלא דורשת תהליך של האזנה, התרגלות והפנמה מעמיקים של החומר?

תחיית הפיוט 
מפגש לימוד בקהילות שרות, צילום באדיבות קהילות שרות

צריכת מוסיקה, כמו דברים רבים אחרים, היא פונקציה של פתיחות ויותר מכך של הרגל. כאשר יש את שני אלו, והחומר המוצע הוא איכותי, הדרך להתחברות אליו היא קצרה מאד. אלא שהתפיסה התרבותית-ישראלית כיום לא מאפשרת זאת.

אני מאמין ויודע שהציבור הישראלי בהחלט מסוגל לספוג וגם לאהוב חומרים מוסיקליים "זרים" ומורכבים. בשנים האחרונות אני מעביר סדנאות פיוט ומציג את החומרים האלו לציבור שלא נחשף אליהם קודם לכן. מנסיוני אני יכול לומר, כי ההתחברות (שלא לומר התמכרות) לחומרים אלו מהירה ואף עמוקה הרבה מעבר למצופה.

 

תרבות משתמרת ומתחדשת

העיסוק של התרבות העכשווית בפיוט הוא כאמור, מבורך. תרבות חיה מוכרחה להתחדש כל הזמן על מנת שלא תהפוך לפריט ארכיוני ובסופו של דבר תיעלם. יחד עם זאת, כדי לחיות ולהחיות תרבות אין ברירה אלא להתחבר לשורשים שלה. שורשים אלו לא רחוקים ולגמרי לא זרים לסביבה התרבותית במרחב הגיאוגרפי בו אנו חיים. משום מה מוסיקה מזרחית (ואיני מתכוון כאן למוסיקה המכונה בישראל – מוסיקה מזרחית או ים תיכונית) אינה נחשבת לישראלית, על אף, ואולי בגלל, שמוסיקה זו בפרט ומזרחיות בכלל קרובים לתרבות ולסביבה שבהן נמצאת ישראל הרבה יותר מכל סוג אחר של מוסיקה הנשמעת מעל גלי האתר. ולמרות שזוהי תרבותם, הגלויה או הנשכחת, של ישראלים רבים. מדובר בתרבות חיה, משתמרת ואף מתחדשת, אשר למעט אלה הקרובים אליה, מעטים הם היודעים על קיומה.

תחיית הפיוט 

אני מאמין כי ברגע שיישבר המחסום אצל קובעי הטעם בנקודות המפתח התרבותיות, יתאפשר לציבור הישראלי להיחשף, ללמוד ולהתרגל ולבסוף גם לאהוב את העולם העשיר, המעניין והמרגש הזה, ויותר מכך, לחוות את עולם הפיוט במלואו, את המקום היהודי שבו התחברו מילים ומנגינה באופן טבעי ופשוט.

 

רוני איש-רן הוא מורה לשירת הפיוט המזרחי, פייטן ומלחין, מייסד להקת 'שחרית'. המאמר המלא התפרסם בכתב העת דעות

 



דף ראשי | מאגר הפיוטים והלחנים | מבואות, עיונים, הגיונות | קהילות שרות
פיוט השבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלח לך פיוט | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)


רננות קהילות שרות הפונותיקה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות

סמל אקום