מפיוטי ההגדה: 'אדיר הוא' ו'אדיר במלוכה'

מגמתו של המאמר היא לבחון שני פיוטים המוכרים מן ההגדה של פסח (נוסח אשכנז): 'אדיר הוא' ו'אדיר במלוכה' על מנת להציע את תולדותיהם המשוערים. הפיוט 'אדיר הוא' מתגלה כפיוט בעל תכנים וצורות כשל פיוטים בספרות ההיכלות. מסתבר כי הוא חובר על-פה בין המאות הרביעית והחמישית לספירה, ככל הנראה, בארץ-ישראל. מדובר בשיר-שבח ששימש כליטאניה, ואך בתקופה מאוחרת יותר הוספה לו בקשה ביחס לבניין בית המקדש. מחבר הפיוט 'אדיר במלוכה' עיצב את תבנית פיוטו תוך שימוש בתארים לאל שהיו מוכרים לו מ'אדיר הוא', ואת פיוטו המשוכלל הוא סמך על מדרש-אגדה אמוראי. הפייטן שפייט את 'אדיר במלוכה' חי, בארץ ישראל, לערך בין המאות השישית ועד התשיעית לספירה, או מעט מאוחר יותר. פיוט זה נוצר לצורך 'מלכויות' בראש השנה, והמתפללים העבירוהו אל ליל הסדר מתוך חיבתם לשיר (המילים או המנגינה).

תוכן

א.      אדיר הוא

ב.      אדיר במלוכה

סיכום

 

בסיומה של ההגדה של פסח מובאים כמה פיוטים שאותם שרים לאחר הסדר, מעין זמירות של שבת. פיוטים אלו זכו לפירושים שונים ורבים, כפי שמתבקש הדבר מהמספר הגדול של מהדורות ההגדה. גם חוקרי ההגדה נתנו דעתם על פיוטים אלו. אלא שחלקם נדון בהרחבה, ואילו אחרים נמצאו חסרי-עניין, כביכול. מבין פיוטים אלו זכו לעיון, אף אם מקוצר, 'אז רוב נסים' שחיבר יניי, 'אומץ גבורותיך' שחיבר ר' אלעזר הקליר ו'חסל סידור פסח' שחיבר ר' יוסף טוב עלם. שירים אחרים שעניינו את החוקרים, במיוחד מן ההיבט הפולקלורי שבהם, הם 'אחד מי יודע' ו'חד גדיא'. ואולם, שני פיוטים זכו לדיון קצרצר ולא מדויק, והם אשר יידונו להלן: 'אדיר הוא' ו'אדיר במלוכה' (בסדר הפוך להופעתם בהגדה).[1]

 

א. 'אדיר הוא'

הפיוט 'אדיר הוא' מודפס כיום ברוב ההגדות, גם אם בצורות שונות. אצל גולדשמידט (תש"ך עמ' 140), מופיע הפיוט כך:

 

אַדִּיר הוּא.

יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב.

בִּמְהֵרָה. בִּמְהֵרָה. בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב.

אֵל בְּנֵה. אֵל בְּנֵה. בְּנֵה בֵיתְךָ בְּקָרוֹב:

בָּחוּר הוּא           לָמוּד הוּא

גָּדוֹל הוּא            מֶלֶך הוּא

דָּגוּל הוּא            נָאוֹר הוּא

הָדוּר הוּא           סַגִּיב הוּא

וָתִיק הוּא           עִזּוּז הוּא

זַכַּאי הוּא            פּוֹדֶה הוּא

חָסִיד הוּא            צַדִּיק הוּא

טָהוֹר הוּא           קָדוֹש הוּא

יָחִיד הוּא           רַחוּם הוּא

כַּבִּיר הוּא          שַדַּי הוּא

תַּקִּיף הוּא

יִבְנֶה בֵיתוֹ בְּקָרוֹב.

בִּמְהֵרָה. בִּמְהֵרָה. בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב.

אֵל בְּנֵה. אֵל בְּנֵה.

בְּנֵה בֵיתְךָ בְּקָרוֹב:[2]

 

על פיוט זה כתב גולדשמידט (תש"ך, עמ' 97): 'שיר זה מצד תוכנו אינו מעניין סדר ליל פסח, אלא מסוג הזמירות סתם, שנהגו לשיר בשעת שמחה ובימים טובים'. ואכן, מצד תוכנו, אשר עוד יידון להלן, אין בפיוט ולו רמז לפסח, ואין לדעת מפני מה נתייחד לפסח דווקא. תופעה דומה ניתן לראות בפיוטים אחרים שנתייחדו לשבת, כגון 'אל אדון על כל המעשים' ו'צור משלו', אשר אף על פי שאין שבת נזכרת בהם, לא בפירוש ולא ברמז, נקבעו להיאמר בשבת דווקא.[3]

ברם, סברתו של גולדשמידט כי נהגו לשיר פיוט זה 'בשעת שמחה ובימים טובים', אינה תלויה בשיר עצמו, שהרי הבקשה לבניין המקדש יפה לא רק לימים טובים, כי אם לכל יום בכלל, כמו גם לשעת נישואין או אף למוצאי תשעה באב. נראה אפוא, כי סברת גולדשמידט נסמכת לא על השיר עצמו, היינו מה שכתוב בו, כי אם על המנהג אותו ציין שם, אשר מכוחו הסיק את סברתו: 'ובאמת במנהג אויניון הוא (הפיוט "אדיר הוא"), נהוג כשיר ליום-טוב'. מסתבר, אפוא, שגם אם לא היה לשיר מועד מוגדר, הרי שבמרוצת השנים ייחדוהו המתפללים לימים טובים, ובהם פסח, והסועדים העתיקו את אמירת הפיוט מבית הכנסת לביתם, בדומה לאמירת הלל בערב הפסח הן בבית הכנסת והן בבית.[4]  ייתכן שהפיוט נותר בהגדה דווקא, ולא בסדר התפילה, בשל זיקתו לרעיון בניית המקדש המופיע בהגדה בהקשרים נוספים. כך, למשל, הפיוט 'כמה מעלות טובות למקום עלינו: אילו הוציאנו ממצרים' וכו' נחתם במילים 'אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה – דיינו'. כיוצא בכך אומרים בהגדה 'זכר למקדש כהלל', וההגדה מסתיימת במילים: 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה',[5] ונמצא שהבקשה 'יבנה ביתו בקרוב' תואמת את הערב שמזכירים בו את אכילת קרבן הפסח במקדש. ברם, למעשה, ספק אם הייתה 'סיבה' ממשית לקביעת פיוט זה במקומו המוכר כיום בסוף ההגדה של פסח.

מכל מקום, עיון ספרותי מדוקדק יגלה כי אין כל קשר בין הפזמון 'אל בנה' וכו' לבין 'אדיר הוא'. המילים 'אדיר הוא', כמו כל יתר מילות השיר, הן תואר לה', ולאחריו 'הוא' כמילה רומזת לה'.[6]  התארים לה' מתחלפים בכל שורה בסדר אלפביתי, ולאחר כל תואר חוזרת המילה 'הוא' כקישוט, מן הסתם משיקולי מקצב, היינו אפיפורה.[7]  לעומת רשימת שבחים זו (בגוף שלישי), הרי שהפזמון החוזר הוא בקשה: '(אדיר הוא) יבנה ביתו בקרוב' (בגוף שלישי), ולאחריו: 'אל בנה, אל בנה, בנה ביתך בקרוב' (בגוף שני). כלומר, מדובר בשתי יצירות שונות מבחינת התוכן ומבחינת הצורה גם יחד. הבקשה לבניין המקדש מחוזקת בריבוי של תוארי הזמן: 'במהרה במהרה בימינו בקרוב', בדומה לבקשות דומות באוצר התפילה היהודי.[8] בניסוח זה מאיץ המתפלל באל למלא את בקשתו ולהחיש את בניין המקדש תוך שהוא משתמש בריבוי מילים, בדומה לריבוי המילים הניכר בתוארי השבח לאל. לאמור, למרות הדמיון שבגיבוב המילים, הרי שהפיוט, כפי שהוא לפנינו, עשוי משתי יחידות ספרותיות שונות ובלתי תלויות זו בזו: רשימת תארים לאל אשר לה נצמדה בקשה לבניין המקדש. ואכן, בהגדות ה'עממיות' השונות, כיום כמו במאות השנים האחרונות, ניתן לראות כיצד המילים 'אל בנה' זכו להיקבע בפיוט כעין 'פזמון' לאחר קבוצות במספר משתנה של שבחות לה'. כך, למשל, בהגדה של פסח שהוציא הרב ע' שטינזלץ, מופיע הפזמון לאחר הפתיחה, וכן לאחר 'דגול הוא'; 'חסיד הוא'; 'צדיק הוא'; 'תקיף הוא'. לאמור, הפזמון מופיע חמש פעמים, ולא פעמיים כבהגדת גולדשמידט.[9] ואולם, בהגדות אחרות וקדומות יותר מופיע הפזמון מספר פעמים המשתנה מהגדה להגדה: יש הגדות שבהן מופיע הפיוט, והפזמון כתוב שש פעמים,[10] לעתים חמש פעמים,[11] לעתים ארבע פעמים,[12] ולעתים  פעמיים,[13] או אף פעם אחת בלבד.[14]

תדירות משתנית זו של הופעת הפזמון באה ללמד כי אין הוא מעיקר הפיוט, מסקנה המתבקשת מאליה גם על פי השוני התוכני שבין הפיוט לבין הפזמון, כאמור לעיל. ואולם, הפיוט, כפי שהוא מופיע בהגדות עתיקות, טעון עיון מיוחד, לא רק בשל מספר הפעמים המשתנה של הפזמון, אלא אף בשל העובדה שהמילה 'הוא' בקושי מופיעה, והפיוט מופיע בצורתו ה'שלדית' בלבד: רשימת תארים לה'. למשל, בהגדת ונציה שכ"ט מופיע הפיוט כך:[15] 

אדיר הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה במהרה בקרוב אל בנה אל בנה בנה ביתו בקרוב:

בחור גדול דגול הדור ותיק זך חסיד טהור יחיד כביר לימוד מלך נאור סגיב עזוז פודה צדיק קדוש רחום שדי

תקיף הוא יבנה ביתו בקרוב במהרה במהרה בימינו בקרוב אל בנה אל בנה בנה ביתו בקרוב:

לאמור, הפיוט אינו אלא רשימת תארים לה' והפזמון מופיע כ'מסגרת' לפיוט, בתחילתו ובסופו. המילה 'הוא' הובאה רק לאחר התואר הראשון ולאחר התואר האחרון, ובכך רמז הסופר לשרים כי יש לשוב ולומר 'הוא' לאחר כל תואר (הסופר נמנע מלכתוב זאת בין כדי לקצר ולחסוך בנייר, ובין מפני שחשב שאין צורך בכך מפני שדרך ביצוע השיר ידועה). ברור אפוא, כי אין קשר בין הפזמון העוסק בבניין המקדש לבין רשימת תוארי האל, והפיוט המוכר כיום אינו אלא הרכבה של שני תכנים שונים ושני סגנונות ספרותיים: רשימת תארים שהם שבחים לה' אותם היו שרים בצורת ליטאניה, ובקשה לבניית המקדש ששולבה לתוך הפיוט כפזמון.[16]

רשימת תארים לה' כשבח לה' טעונה בירור, שכן אין זו צורת התבטאות שכיחה, כשם שגם הפיוט כפי שהתהווה 'אדיר הוא / בחור הוא' בצורת ליטאניה אינו מהצורות הפיוטיות השכיחות. אשר לתוכן, הרי שעניין זה מפורש, לכאורה, בירושלמי ברכות פ"ט ה"א, יב ע"ד, שם כתוב כך:

רבי יוחנן ורבי יונתן אזלין מיעבד שלמא באילין קרייתה דדרומה. עלון לחד אתר ואשכחון לחזנא דאמר האל הגדול הגבור והנורא האביר והאמיץ, ושיתקו אותו. אמרו לו: אין לך רשות להוסיף על מטבע שטבעו חכמים בברכות.[17]

ובכן, שניים מגדולי החכמים בארץ-ישראל במאה השלישית לספירה הלכו לעיירות הדרומיות של ארץ-ישראל על מנת לעשות שלום בין איש לבין רעהו, היינו ישבו לדין באותם מקומות.[18] בהיותם שם הם שמעו חזן שאמר בתפילתו (כשליח ציבור) רשימה ארוכה של תארים לה'. שני האמוראים השתיקו את החזן, שהיה בתפילת העמידה, באמרם לו שדרך התבטאותו פסולה, ונימקו את עמדתם בנימוק פורמלי: אין לשנות מהנוסח שתיקנו חכמים בברכות (אף שמדובר בפרוזה, ולא בברכה).

דוגמאות אחרות לרשימת תארים לה' שהייתה ידועה לחכמי התלמוד מובאות בקשר לשאלה אם מותר למחוק את שמותיו של האל. בשבועות לה ע"א מובא כך:

יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין. אלו הן שמות שאין נמחקין, כגון: אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת, ויוד הי, שדי, צבאות – הרי אלו אין נמחקין. אבל: הגדול, הגבור, הנורא, האדיר, והחזק, והאמיץ, והעזוז, חנון, ורחום, ארך אפים, ורב חסד – הרי אלו נמחקין.

בדומה לכך מובא בירושלמי מגילה פ"א הי"א, עא ע"ד:

כל השמות הכתובים בנבות, אף על פי שהן כתובים באל"ף למ"ד – הרי אלו קודש...

אבל: חנון, ורחום, ארך אפים, ורב חסד, מלך מלכים, מרומם, וגדול, ונורא, ועליון, אדיר, צדיק, ישר, חסיד, תמים, גיבור – הרי אילו חול.

לאמור, חכמי התלמוד הכירו רשימות תארים לה', שלא בסדר אלפביתי, בהקשרים שונים, אף כי הכינויים דומים או אף שווים. עם זאת, לא התירו החכמים להשתמש בתארים לה' כשבח הנאמר בתפילה,[19] הוא המנהג המשתקף בפיוט 'אדיר הוא / בחור הוא / גדול הוא' וכו'.[20]

והנה, המנהג שנפסל בספרות התלמודית, היינו הפלגה בשמותיו של האל, מוכר היטב בספרות ההיכלות, היא הספרות המיסטית מן המאות הרביעית והחמישית לספירה.[21] בספרות זו מצויים שבחים רבים לה', ובהם רשימת תארים לה', ובין היתר גם תפילה זו:

...האל הגדול הגבור והנורא החזק והאמיץ האדיר והאביר 'דודי צח ואדום דגול מרבבה' (שיר השירים ה,י).[22]

הרי כאן צירוף (או אולי: גיבוב) של תארים (שלא בתפילת העמידה), מעין התפילה שנאסרה על ידי ר' יוחנן ור' יונתן (בעמידה). לא זו בלבד, אלא שתארים נוספים המובאים בתלמודים בהקשר של מחיקת שמות ה' מצויים גם בהיכלות, והכינויים לה' שבהיכלות היו מוכרים גם לבעלי התלמוד. מתוך התיאור בירושלמי שם 'ושיתקו אותו' יש להניח כי החזן הכיר תארים נוספים לה', מעין התארים המופיעים ב'מעשה מרכבה' זה ובספרות ההיכלות בכלל. לפיכך, מסתבר שקצפם של חכמי התלמוד יצא על חזנים שבתפילתם הפומבית השתמשו בלשונות המוכרות להם מחוגים מיסטיים (בדרומה של ארץ-ישראל), שימוש ברשימה בלתי-נגמרת של תארים לה'.[23] כבדרך אגב ניתן ללמוד ממקבילה זו שבין התלמודים לבין ספרות ההיכלות על הקשרים שבין חכמי התלמוד ובין בעלי ספרות ההיכלות, אלא שעניין זה טעון ליבון בנפרד.

והנה, לא זו בלבד שבספרות ההיכלות מובאת רשימת תארים לה', כמובא בתלמודים, אלא שמופיעים בה כמה פיוטים בעלי דמיון מופלג לפיוט 'אדיר הוא' הנדון עתה (בלעדי הפזמון). למשל, בהיכלות רבתי יב,ב מובא פיוט שכולו תארים לה':

מלך אביר / מלך ברוך / מלך גדול / מלך דגול / מלך הדור...[24]

פיוט זה היא ליטאניה שמבנהו דומה ל'אדיר הוא' אלא שבהיכלות רבתי מילת הקישוט היא 'מלך' בעוד שב'אדיר הוא' מילת הקישוט היא 'הוא' (וכן הפוך הוא סדר המילה הקבועה, אם בסוף הצלע כאפיפורה, ואם בתחילתה כאנאפורה). למעט הבדל זה, הרי ששני הפייטנים מציינים את תארי ה' בסדר אלפביתי, וחלקם הגדול של התארים אף זהה. לא זו בלבד, אלא שבהיכלות רבתי כג,ג מובא פיוט הנראה כשילוב של שני הפיוטים גם יחד, 'מלך אביר' מחד גיסא, ו'אדיר הוא' מאידך גיסא. כתוב שם כך:

מלך ישראל הוא / מלך אהוב הוא / מלך ברוך הוא / מלך גאה הוא / מלך דגול הוא / מלך הדר הוא...[25]

כלומר, בעל היכלות רבתי הביא ליטאניה המורכבת מתארים לה' המסודרים בסדר אלפביתי, וכל 'צלע' פותחת ומסתיימת במילה קבועה: 'מלך' בתחילתה (אנאפורה), ו'הוא' בסיומה (אפיפורה).

הווי אומר, הפיוט 'אדיר הוא' דומה לפיוטי ספרות ההיכלות הן מצד תוכנו (שבחים לה'), והן מצד מבנהו הספרותי (ליטאניה), סדר אלפביתי, וצלע קצרה הפותחת או מסתיימת במילת קישוט קבועה.[26] דומה כי מכאן ניתן להסיק גם על זמנו של הפיוט, שכן צורתו הפשוטה (אם לא ה'פרימיטיבית') באה ללמד כי הוא מן הפיוטים הקדומים בני תקופת התלמוד, שחוברו על ידי פייטנים שקדמו לפייטנים ידועי השם, היינו במאות השלישית עד החמישית לספירה.[27] ככל הנראה, התחבר הפיוט בארץ-ישראל, כפי שניתן ללמוד על כך הן מתוכנו והן מצורתו הפיוטית. תוכן דומה של תארים לה' הוצג לעיל כחלק מהתפילה בארץ-ישראל, גם אם היא נאסרה על ידי חוגי החכמים. קרבתו של הפיוט לספרות ההיכלות רומזת אף היא כי הוא חובר בארץ-ישראל, אלא שאין בכך ראיה מובהקת (שכן קטעים מספרות ההיכלות כוללים ארמית בבלית). מסתבר שדווקא אופיו הפשוט של הפיוט גרם לכך שבני דורות מאוחרים יותר לא הסתפקו בפיוט כמו שהוא, והוסיפו עליו את הפזמון ואת הבקשה 'אל בנה' וכו' (ובכך אף טשטשו את אופיו ומקורו המיסטי). מכל מקום, קשה ללמוד דבר ברור על זמנו של הפיוט בשל העובדה כי כבר מראשית הופעתו בהגדה של פסח בא שיר זה יחד עם תרגומו ביידיש.[28]זיקתו של הפיוט לספרות ההיכלות בתוכן, בצורה, וממילא גם בזמן, יש בה כדי להסביר את מקורו המשוער של הפיוט. כפי שמסתבר הדבר מעצמו, הפיוט 'אדיר הוא' אינו מבטא זיקה לחג כלשהו.[29] ואולם, עתה מתברר כי פיוט זה נושא אופי מיסטי, שהרי צורתו כהמנון שבח לה' משקפת חוויה מיסטית יותר מאשר חג מסורתי כלשהו. לאמור, מן הסתם נוצר הפיוט 'אדיר הוא' בין יהודים ששרו אותו ללא קשר לחג מוגדר, כי אם בהיותם נתונים בחוויה מיסטית. מן הגיוון הרב שבצורת הופעתו של הפיוט, עם מספר משתנה של אמירת פזמון, רשימת תארים הבאה עם 'הוא' ובלעדי 'הוא', כמו גם הבדלים קלים שבין הגרסאות השונות 'זך' לעומת 'זכאי', יש ללמוד על אופיו ומקורו האורלי של הפיוט. לאמור, הפייטן הכיר תארים שונים לאל, ואותם הוא סידר כאבני-בניין או כמטבעות-לשון מדי פעם מחדש.[30] הפייטן היה יכול להוסיף על התארים מילות קישוט קבועות, כגון: 'מלך', 'הוא', או 'אתה'.[31] הפייטן אף גיוון את רשימת התארים שהכיר (הוא וקהלו), באמצעות הבאת התארים בצורה מצומצמת שלא בסדר אלפביתי, או שהביאם בסדר אלפביתי ובצורה 'מפותחת' (כפול פעם, פעמיים, או במספר משתנה של תארים). הואיל והפיוט היה נאמר על-פה (והסדר האלפביתי הוא אמצעי מנמוטכני נוח), ולא היה לו נוסח 'מקורי',[32] לא חששו המתפללים מחברי הפיוט – הם, או צאצאיהם – להעבירו לסדר התפילה המקובל. תופעה זו של העברת פיוטים מחוויה מיסטית לתוך התפילה המסורתית, מוכרת יפה מפיוטי היכלות אחרים שהחלו דרכם כהמנון מיסטי, ואחרי כן הושגרו בתפילה עד אשר הם מוכרים כיום לכל מתפלל מסידור התפילה היום-יומי.[33] מסתבר כי כך אירע אף ל'אדיר הוא', שהחל דרכו כפיוט מיסטי, אך נתפרסם מאוחר יותר כפיוט הצמוד לסדר הפסח.[34]

 

ב. 'אדיר במלוכה'

הפיוט 'אדיר במלוכה' (או: 'כי לו נאה כי לו יאה'), מובא בהגדה של פסח לפני 'אדיר הוא', והוא מעורר קשיים השונים מאלו שנדונו בנוגע לפיוט הקודם. לצורך הדיון בפיוט, הן באשר לתוכנו והן באשר למבנהו, די להביא ממנו בית אחד:

 

אַדִּיר בִּמְלוּכָה

בָּחוּר כַּהֲלָכָה

גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ

לְך וּלְךָ. לְךָ כִּי לְךָ. לְךָ אַף לְךָ. לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה.

כִּי לוֹ נָאֶה. כִּי לוֹ יָאֶה:

 

תחילה יידון תוכנו של הפיוט, כמו גם מקורו, ולאחר מכן יתבררו מבנהו וזיקתו לפיוטים אחרים. על פיוט זה כתב גולדשמידט (תש"ך, עמ' 97) כך: 'שיר תהילה כללי שאין לו זיקה לליל פסח, אלא הוא מסוג הזמירות שהיו שרים בשעת הסעודה'. ואכן, יש להודות בחלקם הראשון של דברים אלו, אבל חלקם השני מעורר תמיהה. מניין ידע אדם כי פיוט זה 'הוא מסוג הזמירות שהיו שרים בשעת הסעודה'? כשם שגלוי הדבר כי אין בפיוט רמז לליל פסח, כן גלוי הדבר כי אין בו רמז לסעודה כלשהי. אדרבה, העובדה כי הפיוטים 'אז רוב נסים', 'אומץ גבורותיך' ו'חסל סידור פסח' שנוספו להגדה היו במקורם חלק מקרובות לשבת הגדול או לחג הפסח,[35] באה ללמד כי אין ללמוד מפיוט שנאמר בשעת סעודה כי כבר במקורו הראשוני הוא נועד להיאמר בשעת סעודה.

ברם, דומה כי ניתן ללמוד על מקורו המשוער של הפיוט על פי תוכנו, ובמידה מסוימת גם על פי מבנהו. עיון במילות הפיוט יגלה עד מהרה מה הן המילים הנפוצות בפיוט, או בלשון אחרת: מהי המילה המנחה בו. המילה ה'שוררת' בפיוט היא, כמובן, 'לך', היינו מילת זיקה המתייחסת לה'. אכן, להלן יתברר כי מילה זו רומזת לפסוקים שונים שעניינם שבח לה', אך אין בכך כדי לאפיין את הפיוט. כיוצא בכך, גם המילה 'הלכה' אינה מסייעת בהגדרת ייחודו של הפיוט, שכן אין 'כהלכה' כאן אלא תואר-השם: 'כיאות'. כלומר, תדירות 'כהלכה' אינה יכולה ללמד דבר. אף מילות ה'פזמון': 'כי לו נאה כי לו יאה' אינן אלא שבח לה' שאין ללמוד מהן משהו מוגדר, ואף הכינויים לה' ולמלאכיו המתחלפים בכל 'בית' לא יצאו ללמד על עצמם כמעט ולא כלום.

לעומת שפע המילים והכינויים שאינם מלמדים דבר, מובאת המילה 'מלוכה' בכל בית, כמו גם המילה 'ממלכה', פעם בראש כל בית ופעם בסיומו. לאמור, ניתן לראות בפועל 'מלך' מעין 'מילה מנחה' בפיוט, ולא ניתן אלא לשער מתי מתאימות מילים אלו, 'מלוכה' ו'ממלכה', להיאמר. דומה כי העת הראויה לציין את מלכות ה' היא ראש השנה, ולפיכך לא יהא זה רחוק לשער כי מוצאו של הפיוט 'אדיר במלוכה' היה בראש השנה (כפיוט המלווה את ברכת קדושת השם).[36]

מסקנה זו מתחזקת לאור בחינת מבנהו של הפיוט, כמו גם פיוטים דומים לו. על המבנה של הפיוט כותב גולדשמידט (תש"ך, עמ' 97), בהתייחסו ל'אדיר הוא' כי 'הוא בא בהמשך ל"כי לו נאה" והוא דומה לו בתוכן ובמקצת גם במבנה'. ברם, אשר למילים המתארות את ה', אכן יש דמיון מסוים בין שני הפיוטים, מצד התוכן, כפי שהכינויים לה' יתבררו להלן. אולם, אשר למבנה של שני הפיוטים, יש לדחות את דבריו של גולדשמידט, שהרי גלוי הדבר כי 'אדיר הוא' עשוי כליטאניה והוא בעל מבנה פשוט, ואילו 'אדיר במלוכה' עשוי בצורה משוכללת. לאמור, מצד הצורה הספרותית, ובהתעלמות מאוצר המילים, אין כל דמיון בין הפיוטים (ובפרט לאחר שיתברר דמיונו של פיוט זה לפיוטים דומים אחרים).

מבנהו של 'אדיר במלוכה' הוא כדלהלן. הפיוט עשוי מ'בתים', וכל 'בית' מחזיק שלוש צלעות ופזמון. הצלעות עשויות בסדר אלפביתי, הן מכילות 2 / 2 / 3 מילים, ויש בהן חריזה קבועה (מלוכה — הלכה),[37] בכל צלע ראשונה ושנייה. שתי הצלעות הראשונות משבחות את ה' באמצעות כינוי מתחלף, ואילו הצלע השלישית מתייחסת למלאכי ה', בכינוי משתנה, אשר משבחים לה'. לאחר כל 'בית' בא פזמון, הוא השבח של המלאכים לה', פזמון המורכב משני עניינים. ראשיתו של כל פזמון היא במילים בעלות משמעות סתומה, ומילת הזיקה (בגוף שני), 'לך', מופיעה בהן שבע פעמים (מתוך אחת עשרה מילים!). לאחר מכן הוסיפו בני הדורות המאוחרים יותר (ובדוחק: אולי כבר הפייטן), 'כי לו נאה, כי לו יאה', היינו שבח לה' (באמצעות מילת זיקה בגוף שלישי), שבח מסכם ומוכפל לחיזוק.[38]

למעשה, הפזמון 'לך ולך' וכו', עשוי בצורה משוכללת ומתוחכמת, כמעט חידתית, ולא ניתן להבין את המילים הסתומות ללא עזרת הפירושים. כבר בכך ניכר השוני בין שני הפיוטים: בעוד ש'אדיר הוא' הוא פיוט פשוט, הרי הפיוט 'אדיר במלוכה' מייצג תחכום הן באשר למבנהו והן באשר לפזמון. למרות שוני צורני זה, הרי שהכינויים של ה' (ובמידה מסוימת של מלאכיו) זהים או דומים בשני הפיוטים, למעט מקרים ספורים, כפי שהעניין מוצג כאן (המילה הראשונה: כינוי מ'אדיר הוא'; המילה השנייה כינוי מ'אדיר במלוכה'): גדול / גדודיו; חסיד / חסין; טהור / טפסריו; מלך / מרום; נאור / נורא; סגיב / סביביו; עזוז / עניו; שדי / שנאניו.[39] לאמור, מתוך עשרים ושתיים 'אותיות', רוב התארים שבשני הפיוטים זהים, ורק מיעוט בן שמונה (או שבעה) כינויים שונה בין שני הפיוטים.[40]

כידוע, מתאפיין הפיוט הקדום בכך שאין בו חריזה, אין בו תחכום, ואף לא התייחסות לפסוקים.[41] לפיכך, ועל סמך הדיון עד כה בלבד, יש להניח כי הפיוט 'אדיר במלוכה' מאוחר בזמן ל'אדיר הוא', ומסתבר, על כן, כי הפיוט הקדום השפיע על המאוחר יותר, בעיקר בבחירת התארים לאל, אך גם מבחינת אופיו כשבח לה'. הבנתו המלאה של הפיוט טמונה בהבנת רמזיו של הפייטן ל'לך ולך' וכו', הן הן מילות הפזמון הסתומות, ולאחר שהן תתבררנה ניתן יהיה לבחון פיוטים הדומים לפיוט הנדון עתה.

דומה כי בפירוש המיוחס לר' יצחק אברבנאל עמד המפרש על אופיים הסתום של המילים, הוא הפירוש הידוע והמקובל כיום: מילים אלו אינן אלא תקציר פסוקים מהתנ"ך.[42]  אם כן, יש לקרוא את המילים כשברי שלושה פסוקים: 'לך ולך' – 'לך דמיה תהלה אלהים בציון ולך ישלם נדר' (תהלים סה,ב); 'לך אף לך' – 'לך יום אף לך לילה' (תהלים עד, טז; או אפשר בדוחק: 'לך שמים אף לך ארץ', שם פט,יב);[43]  'לך כי לך... לך ה' הממלכה' – 'לך ה' הגדלה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש' (דה"א כט, יא).[44] לאמור, החוט המקשר פסוקים אלו הוא שיש בהם שבח לה' המתבטא בכפליים 'לך', מילה שהוכפלה בפיוטים ובתפילות עוד בתקופת התלמוד.[45]

ובכן, הפייטן נטל שבחים לה' מהתנ"ך וייחסם למלאכים, כדרך המוכרת כבר במדרשי חז"ל, כאילו בפסוקים אלו משבחים המלאכים את ה'.[46]  ברם, נראה כי בשימוש בפסוק 'לך כי לך' כשירת מלאכים הסתמך הפייטן על דברי הדרשן בבראשית רבה ו,ב:

 

לך יום אף לך לילה (תהלים עד,טז) – לך היום מקלס, לך הלילה מקלס, מה היום ברשותך אף הלילה ברשותך, בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום – לך יום, ובשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה – אף לך לילה. בשעה שאתה עושה לנו נסים ביום – אנו אומרים לפניך שירה ביום, בשעה שאתה עושה לנו נסים בלילה – אנו אומרים לפניך שירה בלילה... עשיתה לנו נסים ביום... עשיתה לנו נסים בלילה ואמרנו לפניך שירה בלילה 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' (ישעיה ל,כט).[47]

לאמור, הדרשן ראה ביום ובלילה מעין ישויות ממשיות המקלסות את ה', בדומה לרעיונות מקראיים ותלמודיים בנוגע לשירת היקום לה'.[48] ואולם, חובה לציין כי הדרשן השתמש בפסוק המקראי כאילו היה שירת-מלאכים, ולא פחות חשוב הוא שימושו בפסוק 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג', פסוק שהובא בתלמוד כראיה לאמירת הלל בערב חג הפסח.[49] כלומר, הפייטן הסתמך על רעיון מדרשי (ואף בכך שונה הוא מן הפייטנים הקדומים), ועיבד את הרעיון באמצעות פיתוחו בזיקה לפסוקים נוספים שבהם המלה 'לך', תוך יצירת מבנה שלם של 'בתים' העשויים שלוש צלעות ומסודרים באופן אחיד.

דומה כי אחר שהובהרו מילות הפיוט ומבנהו, ניתן לעיין בו שוב באמצעות הקבלת פיוטים הדומים לו, ובכך יתבררו הן מבנהו והן 'מקורו' המשוער של הפיוט (בתפילה ובזמן התחברותו).

שני פיוטים במחזור לראש השנה דומים לפיוט הנדון עתה, 'אדיר במלוכה', הן בצורתם והן בתוכנם, ובמידה מסוימת ניתן לראות בהם פיוטים מקבילים. במחזור לראש השנה מופיע פיוט שמתוכו מובא כאן ה'בית' הראשון:

 

אַדִירֵי אֲיֻמָּה יַאְדִירוּ בְּקוֹל                                   ה' מֶלֶךְ.

בְּרוּאֵי בָרָק   יְבָרְכוּ  בְּקוֹל                                  ה' מָלָךְ.

גִּבּוֹרֵי גֹבַהּ    יַגְבּירוּ בְּקוֹל                                  ה' יִמְלֹךְ.

                         ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.[50]

 

'בית' ראשון זה של הפיוט, וכל ה'בתים' שלאחר מכן, עשויים במתכונת קבועה: אלפבית משולש, שלוש צלעות בכל בית, כל בית מסתיים בפזמון (שחלקיו מובאים בסיום כל צלע). ברם, מעבר להיבט הצורני, הרי שתוכן הפיוט 'אדירי איומה' זהה עקרונית לתוכן הפיוט 'אדיר במלוכה': המלאכים שכינוייהם מתחלפים מדי צלע משבחים לה', והשבח לה' נעשה באמצעות ציטוט פסוקים מהמקרא. כידוע, המילים 'ה' מלך ה' מלך ה' ימלך לעלם ועד' אינן פסוק של ממש, כי אם 'פסוק מלאכותי', המובא בתפילות ישראל כמה וכמה פעמים.[51] לענייננו חשוב במיוחד להדגיש כי 'פסוק' זה הובא כחלק מ'קדושה' בספרות ההיכלות, ואף היה כלול פעם בנוסח תפילתם של בני ארץ-ישראל בתוך 'הקדושה הסמויה' שבברכת גאולה.[52]

ה'פסוק' המשמש את הפייטן כפזמון עשוי מצירוף של קיצורי שלושה פסוקים: 'ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו' (תהלים י, טז); 'ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר אף תכון תבל בל תמוט' (שם צג, א); 'ה' ימלוך לעלם ועד' (שמות טו, יח). לאמור, הפייטן תפס שלושה פסוקים המדגישים את מלכות ה' בעולם באמצעות הבאת הפועל 'מלך' בשלושת הזמנים: בינוני, עבר ועתיד, ובכך רמז לנצחיות מלכות ה'. תופעה זו מוכרת בברכת 'הטוב והמטיב' המסיימת את ברכת המזון, שם אומר המברך: 'הוא הטיב, הוא מטיב, הוא יטיב לנו (הוא גמלנו, הוא גומלנו, הוא יגמלנו לעד)', ובכך מפרש את הצירוף 'הטוב והמטיב'. כלומר, שבח לאל המתייחס לנצחיות (=לעד), 'תכונות' האל בשלושת ממדי הזמן האפשריים.

דומה כי כבר עתה ניכר הדמיון שבין 'אדיר במלוכה' לבין 'אדירי איומה', אך קודם שעניין זה יתברר במלואו כדאי לעיין בפיוט מקביל ל'אדירי איומה', פיוט שאף הוא מופיע בשחרית של (יום ב' של), ראש השנה (בנוסח אשכנז), אלא שהפעם שם מחבר הפיוט ידוע: שמעון בר' יצחק (שחי במגנצה בסוף המאה העשירית ובראשית המאה האחת-עשרה).[53] ה'בית' הראשון של הפיוט ידגים היטב את דמיונו ל'אדירי איומה':

 

כָּל שִנְאַנֵי שַחַקּ בְּאֹמֶר מַאֲמִירִים                 ה' מֶלֶךְ.

כָּל שוֹכְנֵי שֶקֶט בִּבְרָכָה מְבָרְכִים                  ה' מָלָךְ.

אֵלּו וָאֵלוּ          בְּגֹבַהּ מַגְדִילִים                  ה' יִמְלֹךְ.

               ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.[54]

 

לאמור, מבנהו של פיוט זה הוא כשל 'אדירי איומה', אלא שהפייטן סידר את הצלעות באקרוסטיכון של שמו. כל 'בית' מכיל שלוש צלעות ופזמון, בדומה ל'אדירי איומה', אף כי מבנהו נראה משוכלל יותר. הצלע הראשונה בכל 'בית' מתייחסת למלאכים, הצלע השנייה מתייחסת לבני אדם, לישראל, והצלע השלישית מתייחסת ל'אלו ואלו', היינו המלאכים יחד עם ישראל משבחים את ה', בדומה לאמור בקדושה.[55] בשנותו את מיהותם של המשבחים בכל צלע שלישית אחז הפייטן בשיטתו של פייטן 'אדיר במלוכה', שם שתי הצלעות הראשונות שבכל בית מתייחסות לה' ואילו הצלע השלישית מתייחסת למלאכים.

דומה כי לאחר העיון בשני פיוטים אלו ניתן לשוב ולעיין בדמיונו של הפיוט הנדון עתה 'אדיר במלוכה' ל'אדירי איומה' ול'כל שנאני שחק' גם יחד.[56] מבחינת המבנה הרי פיוטים אלו הם בעלי דמיון רב, שכן שלושתם עשויים 'בתים' בני שלוש צלעות ופזמון חוזר. יתר על כן, הפזמון בפיוט 'אדיר במלוכה' עשוי משברי פסוקים (ובהם קילוס ה' ומלכותו), ממש כב'אדירי איומה'. ההבדל היחיד שבהבאת הפיוט נראה בכך שב'אדיר במלוכה' אין שבר-פסוק בסוף כל צלע, שלא כמו בפיוטים האחרים. אפשר שדברים בגו, אך אפשר שאין תופעה זאת נובעת אלא ממנהגם של המתפללים אשר לא בכל הפיוטים אחזו במידה שווה של קיצור ושינוי. לאמור, המילים 'לך ולך' וכו' היו סתומות, ועל כן לא שיבצון המתפללים (או הפייטן) בסופה של כל צלע, בעוד שהמילים 'ה' מלך' וכו', מובנות גם כשהן קיצור, ועל כן לא נמנעו המתפללים מלומר את הפיוט כשבסוף כל צלע מובא קטע מהפזמון. במיוחד אמורים הדברים בהתחשב בעובדה שקשה לדעת אם במילים 'לך ולך' כמו גם במילים 'ה' מלך' וכו' התכוונו הפייטנים לכל הפסוק, ולא ציינו אלא את קיצורו כרומז על הכל, או שמא התכוונו לקיצורי הפסוקים בלבד.[57]

שוויון זה שבמבנה הפיוטים מחזק מצד אחד את שהועלה לעיל בנוגע למקורו של 'אדיר במלוכה' בתפילת ראש השנה, הוא החג בו מוזכרים מלאכים בפיוטים יותר מאשר בכל חג אחר.[58] מן הצד האחר, ניתן להיעזר בדמיון זה לקביעת זמנו של הפיוט, אף אם לא בצורה חותכת.

כבר הוכח כי 'אדיר במלוכה' תלוי ב'אדיר הוא', ואף מאוחר לו בזמן. אמנם, פיוטים אלפביתיים (פשוטים, כפול שניים וכפול שלוש), מוכרים כבר בספרות ההיכלות,[59] אבל נראה ש'אדיר במלוכה' מאוחר יותר בזמן. תלותו של הפיוט במדרשי האמוראים, החריזה הקבועה בין הצלעות, הסתמכותו על פסוקים וצורתו המשוכללת עד כדי תחכום באות ללמד כי הוא חובר לאחר תקופת הפיוט הקדום. לאמור, לאחר המאה החמישית לספירה, היינו בזמנם של הפייטנים ידועי השם. בשל תלותו של הפיוט ב'אדיר הוא', כמו גם בשל פעולת הפייטנים בארץ-ישראל (יותר מאשר בבבל), סביר להניח שהפיוט חובר בארץ-ישראל, אך אין לכך הוכחה מכרעת. מסתבר, אף כי אין הכרח, שהפיוט 'אדירי איומה' מאוחר ל'אדיר במלוכה', כשם שמסתבר כי 'כל שנאני שחק' מאוחר ל'אדירי איומה'. כל פיוט נראה משוכלל מרעהו, ולכאורה נראה כי שכלול מעין זה נוצר במהלך ניסיון של שנים בפי פייטנים רבים.[60]

אמור מעתה, הפיוט 'אדיר במלוכה' התחבר, ככל הנראה, בארץ-ישראל בין המאה השישית למאה התשיעית כפיוט לראש השנה, ומשם 'נדד' הפיוט לתפילות ישראל בימי מועד נוספים.[61] מן הסתם, המתפללים העבירו את הפיוט אל ליל הסדר מתוך חיבתם לשיר, למילים או למנגינה (ומוטב: לשתיהן גם יחד), עד שבסופו נשתקע הפיוט בהגדה של פסח, משם הוא מוכר, בלי להותיר עקבות בתפילת ראש השנה, כדרך שאירע עם פיוטים ותפילות אחרות.

 

סיכום

הפיוט 'אדיר הוא' התגלה כפיוט בעל אופי מיסטי הקרוב באופיו לפיוט הקדום ולפיוטים הדומים לו המצויים בספרות ההיכלות. מסתבר כי הפיוט חובר על-פה בין המאות הרביעית והחמישית לספירה, ככל הנראה, בארץ-ישראל.[62] אף שבמקורו לא נועד הפיוט לפסח הרי שבמשך הזמן הוא הועבר לשימוש בחגים, אלא שנעלם מהחגים האחרים, ונותר רק בהגדה של פסח. במרוצת השנים, ותוך כדי השימוש בפיוט, נוסף לו 'פזמון' המורכב מהבקשות: 'יבנה ביתו בקרוב' ו'אל בנה'. 'פזמון' זה הוסף לפיוט ה'מקורי' במספר בלתי קבוע של פעמים, וצירוף זה שינה את אופיו של הפיוט מאוסף תארים לה' ל'בקשה'.

מחבר הפיוט 'אדיר במלוכה' עיצב את תבנית פיוטו בהסתמך על מדרש-אגדה אמוראי מזה, תוך שימוש בכינויים לה' שנטל מ'אדיר הוא' מזה. הוא חי בתקופה מאוחרת יותר בארץ-ישראל, בערך בין המאה השישית למאה התשיעית לספירה, או מעט מאוחר יותר.[63] הפיוט חובר במקורו לראש השנה, אך המתפללים העבירוהו להזדמנויות נוספות, כדרך שעשו לפיוטים אחרים, מתוך חיבתם לשיר (המילים או המנגינה). הפיוט השפיע על מחברים מאוחרים יותר והם שכללו את תבניתו הבסיסית של הפיוט באמצעות יצירת פיוט חדש מובנה כהלכה ומובן לציבור. המתפללים המאוחרים הכירו, כנראה, את הפיוט מתפילת חג הפסח, ומשם נטלוהו להגדה של פסח,[64] שם הוא נותר, ואילו ממקומו הראשוני הוא נעלם.

 

פרופ' מאיר בר אילן מרצה באוניברסיטת בר אילן במחלקה לתולדות ישראל ובמחלקה לתלמוד, ועומד בראש המחלקה לתלמוד. בר אילן חוקר טקסטים ומתמקד בהיסטוריה חברתית ותרבותית של תקופת המשנה והתלמוד, אך עוסק גם בענפי-מחקר נוספים במדעי היהדות. פרסם עד כה למעלה ממאה מחקרים בתחומים מגוונים.