ר' אהרן פרץ

מגדולי חכמי ג'רבה (תוניס) במאה ה-18. נחשב לאחד האבות המייסדים של עולם התורה בצפון אפריקה בכלל, ובתוניס בפרט; הוא נודע בתקנות חשובות שתיקן בהלכה ובמנהג בקהילתו; חיבר כמה ספרים בתחומים שונים – פרשנות לתורה, דרשות, חידושים על הש"ס, פיוטים, ועוד – אך רק שניים מהם הגיעו לידינו. סביב דמותו נרקמו אגדות מופלאות, שבחלקן אף מקדימות את זמנו לתקופת גירוש ספרד, כדי להבליט את תפקידו ההיסטורי בבניינה של יהדות תוניס לאחר משבר הגירוש.

פיוטיו של ר' אהרן מאפשרים בהחלט לתארו כאחד מן הטובים שבפייטני צפון-אפריקה. ניכרת בהם ציוריות מעודנת, חיוניות רעננה, וכמובן גם מיומנות גבוהה במלאכת השיר. חוקרי שירתו הצביעו על יופיים יוצא-הדופן של הפיוטים שכתב בשבח התורה, פיוטים הבנויים בתבנית שירי חשק חילוניים: בשירים אלו, הדובר חושק בתורה ונכון להשקיע מאמצים רבים כדי לזכות בה; לעתים התורה לדידו היא כאישה אהובה שיש לחלצה ממקומה הראשון – בין המלאכים בשמים – ולהורידה אל הארץ. יש לשער, שדימויים אלה התהוו, בין השאר, עם עליית כוחה של הקבלה במאות השנים האחרונות בתפוצות ישראל, באשר היא מדגישה לעתים את היסודות הנסתרים-מעין שבתורה, שחשיפתם תובעת השתדלות מיוחדת.

מפיוטיו באתר: 'אנוש נוצר'

מקורות:

אפרים חזן, השירה העברית בצפון אפריקה (ירושלים: תשנ"ה), עמ' 280.

מיכל שרף, איילת חשקי כלילת יופי – תולדות ר' אהרן פרץ מג'רבה ופיוטיו (לוד: תשנ"ד).