אחד מפיוטיו הקצרים והמפורסמים ביותר של ר' שלמה אבן גבירול, בן המאה ה-11, מגדולי משוררי ספרד.
הפיוט מושר בקהילות הספרדיות בתפילת שחרית של ראש השנה, ובחלק מן הקהילות, כמו למשל בבל ומרוקו, גם במהלך השנה, בדרך כלל בלחן שונה מהלחן של ראש השנה.
הפיוט מתאר את תחושת אפסותו ושפלותו של האדם בן החלוף אל מול בורא עולם, תחושה המקבלת משנה תוקף בראש השנה, יום הדין. בדרך כלל החזן שר את הפיוט לבדו כשהציבור מצטרף אליו בשירה חרישית. שליח הציבור מבטא בכך את האימה ואת תחושת השליחות שלו כמייצג את הציבור ותפילותיו ביום כה משמעותי.
בימינו הפיוט מוכר ופופולרי, לא מעט בזכות שני לחנים וביצועים חדשים שלו – האחד הוא של להקת המדרגות והשני הוא של ברי סחרוף ורע מוכיח במסגרת פרויקט 'אדומי השפתות' המוקדש ליצירתו של ר' שלמה אבן גבירול. זה גם אחד מהפיוטים הנלמדים לבחינות הבגרות.