פיוט לכל עת, בעיקר לשמחות, במסורת יהודי בבל, ואחד האהובים במסורת זו. מחברו של השיר אינו ידוע, לבד משמו הפרטי - אברהם - החתום בראשי הבתים.
בלשון ציורית להפליא מייחל המשורר לגאולה כשהוא מתאר את ירושלים הנבנית מאבנים טובות, גלילי כסף ועמודי זהב. התחושה העולה מהפיוט היא רב חושית - ריח הבשמים והקטורת, תפוחי הזהב והמגדנות, כוכב השחר ואור הכוכבים, הרועה עם העופרים והטלאים, האבנים היקרות – כל אלו יחד מציירים תמונה צבעונית ומשמחת של זמן הגאולה שאליה נכסף המשורר.
סימן אברהם
