את הפיוט שלפנינו כתב ר' דוד בוזגלו, גדול פייטני מרוקו במאה ה- 20, כמענה לשירו הידוע של חיים גורי "באב אל ואד" ולפי אותו לחן. לעומת חיים גורי, שמעמיד במרכז השיר את זכר הנופלים, חוזר ר' דוד בשירו לזיכרון הבראשיתי הקדום - הזיכרון של בריאת האדם והעולם. ר' דוד כמו מעמיד מראה אל מול פני העולם והאנושות - שמאז בריאת העולם חוטאת לייעודה - במקום לבנות עולם ולחיות בשלום ובאחווה, עסוק האדם במלחמות, שפיכת דמים, הרס וחורבן. ר' דוד יוצא בשירו בקריאה ברורה, נוקבת וחדה - דרשו שלום ורדפו שלום! אל מול "לנצח זכור נא את שמותינו" המהדהד משירו של חיים גורי, הוא קורא לבני האדם לזכור את בריאת העולם, את המטרה שלשמה נוצר האדם, לזכור ולא לשכוח שאנו בעולם כדי לבנות ולא להרוס. לזכור שאנו בני חלוף. ובשיאו של הפיוט מזכיר לנו הפייטן כי למען השלום הקב"ה מצווה למחוק את שמו (דבר שאסור בתכלית האיסור ע"פ ההלכה) - רק על מנת להשכין שלום בין איש ואשתו.
ר' דוד בוזגלו
מאה 20
