פיוט עקידה זה נאמר הן בסליחותיהם של אשכנזים הן בסליחות הספרדים ויהודי המזרח. המשורר פונה בראשית הפיוט ובסופו אל הקב"ה למחילה ולישועה. במצב שבו אין אפשרות לכפרה באמצעות קרבנות, שכן המקדש חרב והשכינה הסתלקה, מבקש המשורר לעורר את רחמי ה' על בניו באמצעות הזכרת זכות אבותיו אברהם ויצחק. במרכז הפיוט הוא מספר את סיפור העקדה תוך שהוא ממלא את הפערים הסיפוריים בפרק המקראי באופן מדרשי ותוך שיבוץ מגוון פסוקים ממקומות רבים בתנ"ך המעשירים אותו ומוסיפים לו עומק ונופך רגשי. צורתו הספרותית ההדוקה – החריזה, המשקל והשיבוצים הרבים - תורמת לאווירה המרוכזת וכבדת המשקל שבה הוא אפוף.
שורתו האחרונה של הפיוט מלמדת על תפקידו כפיוט המקדים את אמירת י"ג מדות הרחמים, המהוות את מרכזו של סדר הסליחות, הנאמר בחודש אלול ובעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים.