אחד הפיוטים המרכזיים לשמחת תורה, שחובר על ידי ר' יוסף חיים מבגדד ונתפשט ברחבי המזרח.
בדומה לפיוטים נוספים בשמחת תורה, הפיוט בנוי על פי שני עקרונות צורניים ברורים הקשורים זה בזה - המחזוריות והחזרה, השזורים זה בזה במלאכת מחשבת ומיועדים להכניס את השרים והרוקדים למעין טראנס – מצד אחד מרכז ומצד שני תנועה מעגלית סביבו.
החזרה באה לידי ביטוי בכמה מימדים. האחד - בתבנית המילולית (השורש ש.מ.ח – שמחו נא, ישמחו, בשמחת); השני – במבנה החריזה הבסיסי: כל התארים, המסודרים על פי א"ב, חותמים באותו החרוז (xים), ופותחים באותה מלה - יִשְׂמְחוּ, דבר המעצים את תחושת השמחה ההולכת וגוברת. מימד נוסף של חזרה מתבטא במשקל השיר – כל מילות הפיוט הן במשקל של שלש הברות.
המחזור הקצבי מתפתח בתנועה אל מבנה זוגי – זוג מילים ( כגון: "ישמחו - אהובים") בתבנית הבסיסית, וארבעה זוגות בטור, כאשר הצירוף "בשמחת התורה" חותם כל בית. השיר מיוסד כאמור על פי סדר הא"ב, מבנה הנותן תחושה של התפתחות ותנועה המתקדמת ועולה מאות לאות בתוך המבנה המחזורי שתואר לעיל ובמקביל משלימה מעגל רחב שמגיע לסיומו עם האות ת'.
לכל טור ישנו נושא רעיוני אשר סביבו נשזרים התארים השונים. לעיתים הנושא גלוי (בית ד', מבנה העם – ישראלים, כהנים ,לווים) ולעיתים נסתר.