English
 
   שתף
על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
על אהבתך אשתה גביעי ר' יהודה הלוי
ספרד מאה 11-12
עַל אַהֲבָתֶךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי
שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי
שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעְשֶׂה לָךְ כַּעֲבָדִים
אִם אֶעֱבֹד בָּהֶם אֶשְׂבַּע נְדוּדִים
כֻּלָּם בְּעֵינַי הֵם יָמִים אֲחָדִים
מֵאַהֲבָתִי בָךָ יוֹם שַׁעֲשׁוּעִי
אֵצֵא בְּיוֹם רִאשׁוֹן לַעְשׂוֹת מְלָאכָה
לַעְרוֹךְ לְיוֹם שַׁבַּת הַמַּעֲרָכָה
כִּי הָאֱלֹהִים שָׁם שָׂם הַבְּרָכָה
אַתָּה לְבַד חֶלְקִי מִכָּל יְגִיעִי
מָאוֹר לְיוֹם קָדְשִׁי מֵאוֹר קְדוֹשִׁי
שֶׁמֶשׁ וְכוֹכָבִים קִנְּאוּ לְשִׁמְשִׁי
מַה לִּי לְיוֹם שֵׁנִי אוֹ לַשְּׁלִישִׁי
יַסְתִּיר מְאוֹרוֹתָיו יוֹם הָרְבִיעִי
אֶשְׁמַע מְבַשֵּׂר טוֹב מִיּוֹם חֲמִישִׁי
כִּי מָחֳרָת יִהְיֶה נֹפֶשׁ לְנַפְשִׁי
בֹּקֶר לְעַבְדוּתִי עֶרֶב לְחָפְשִׁי
קָרוּא אֱלֵי שֻׁלְחַן מַלְכִּי וְרוֹעִי
אֶמְצָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי נַפְשִׁי שְׂמֵחָה
כִּי קָרְבָה אֵלַי עֵת הַמְּנוּחָה
אִם נָע וְנָד אֵלֵךְ לִמְצֹא רְוָחָה
עֶרֶב וְאֶשְׁכַּח כָּל נוֹדִי וְנוֹעִי
מַה נָעֲמָה לִי עֵת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת
לִרְאוֹת פְּנֵי שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת
בֹּאוּ בְתַפּוּחִים הַרְבּוּ אֲשִׁישׁוֹת
זֶה יוֹם מְנוּחִי זֶה דּוֹדִי וְרֵעִי
 
נוסח השיר על פי 'שירי הקדש לרבי יהודה הלוי', מהד' דב ירדן
גרסת הדפסה
 
על הפיוט
   פיוטו של רבי יהודה הלוי, מגדולי משוררי ספרד (המאות ה- 11-12), מושר בשבת בקהילות אשכנזיות מסוימות ובשירת הבקשות של פרשת משפטים במסורת מרוקו. זהו שיר אהבה – אהבת המשורר לשבת: "עַל אַהֲבָתְךָ אֶשְׁתֶּה גְבִיעִי / שָׁלוֹם לְךָ שָׁלוֹם יוֹם הַשְּׁבִיעִי". כיעקב אבינו העובד שבע שנים ברחל בת לבן, עובד גם פייטננו בששת ימי המעשה באהבתו לשבת; אנו מלווים את המשורר בגעגועיו, ייסוריו וכיסופיו לאהובתו, שאינה מתגלה טרם זמנה. בגרסתו המקורית מסתיים השיר במחרוזת השישית, בשעת הדמדומים של כניסת השבת, ואינו מתאר את פגישת האוהבים; זו מתרחשת מעבר לשיר, בשורות הלא-כתובות שאחריו, באופן אינטימי, הרחק מעיני הקוראים.
במקום אחר כתב על עצמו רבי יהודה הלוי: "לִבִּי בְמִזְרָח / וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב". הוא ביקש לבטא בכך את המתח שבין מחוז הכיסופים המקוּוה – ארץ ישראל – ובין המרחב הריאלי בו הוא נתון, הרחק הרחק, בספרד ואחר כך במצרים. על שירנו ניתן אולי לומר: "לבי בשבת / ואנכי בימי החול"; בשני השירים ניכרת האהבה דווקא בציפיה, בהמתנה, בפער שבין גוף עמל ונפש שוקקה, בפער שבין קיום מקודש וקיום חוּלִי – במרחב (ארץ ישראל כנגד הגולה) או בזמן (שבת כנגד ימי החול). פער זה הוא המאפשר, מדי שבוע, "לִרְאוֹת בְּיוֹם שַׁבָּת פָּנִים חֲדָשׁוֹת". אלא שבעוד השאלה ההיסטורית אם זכה ריה"ל להגיע לארץ ישראל – מושא תפילותיו – נותרה לעת עתה ללא תשובה חד משמעית, הרי לפחות יכולים אנו להתנחם בידיעה הברורה על פגישתו השבועית של המשורר עם אהובתו השנייה, הממשיכה לפקוד אותנו במחזוריות שאינה נעצרת לעולם, ולעשות אותנו שותפים באהבתו.
   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום