פיוט זה שלשונו ארמית מושר בסוף ליל הסדר. זהו שיר צביר, כלומר מדי בית נוספת התרחשות למה שסופר בבית הקודם. לפי המקובל אצל רוב החוקרים, הפיוט הצטרף אל ההגדה של פסח האשכנזית בסוף המאה הט"ז במערב אירופה. מבנה השיר דומה למבנה של שירים גרמניים מוכרים, אבל צורת השרשרת הזאת סוגלה לעולם המחשבה היהודי, תוך הדגשת הרעיון שיש דין ויש דיין. נראה ששיבוצו של פיוט משעשע זה בסוף ההגדה של פסח נועד להפיח חיים ורעננות בילדים בסוף ליל הסדר.