English
 
   שתף
על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
שזופת שמש ר' שלמה אבן גבירול
מושר כחלק מתיקון הטל
שְׁזוּפַת שֶׁמֶשׁ לְחוּצַת פַּתְרוּסִים
מְרוּדֶיהָ תְּנוֹבֵב בְּטַלְלֵי רְסִיסִים
הָאֵל הָעוֹנֶה בְּעֵת רָצוֹן עֲמוּסִים
מָגֵן הוּא לְכָל הַחוֹסִים
שְׁלַח רוּחֲךָ הַטּוֹב לְהַחֲיוֹת גְּוִיֵּנוּ
לְקַדְמוּתָהּ תָּשִׁיב נַחֲלַת צִבְיֵינוּ
מִמְּךָ טוֹב לַכֹּל יִמָּצֵא פִדְיֵינוּ [פִרְיֵינוּ]
הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּינוּ
מִבְטַח כָּל הַיְצוּר וּמָעֻזָּם וְצִלָּם
הַמֵּכִין טֶרֶף וּמָזוֹן לְכֻלָּם
שְׁנָתֵנוּ תְּעַטֵּר בְּעַב מַלְקוֹשׁ וְתֻשְׁלָם
וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם
רְאֵה קָמָה לְמַלֹּאת בִּרְסִיסֵי בְרָכָה
לֶחֶם לָאוֹכֵל וּמַרְפֵּא וַאֲרוּכָה
הֱיוֹת הוֹגֵי דַת נְסוּכָה כְּכוֹכָבִים בְּהִלָּם
וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם
יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגַם תַּחְגֹּרְנָה גְבָעוֹת גִּיל
וּבִפְטוּרֵי צִיצִים תֶּאֱזֹרְנָה פְתִיגִיל
יָרֹנּוּ יַחְדָּיו רֹב חֲסָדֶיךָ בְּמִלָּם
וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם
לְמַלְבִּישׁ סוּת סְמָדָר עֲרֻמֵּי שׂוֹרֵקָה
וּמַשְׂבִּיעַ בְּטוּבוֹ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה
וּרְעֵבָה וְרֵיקָה בְּמַעֲדָנָיו מְמַלְּאָם
וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם
יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' בַּשְּׁפֵלָה וּבָהָר
וּמָלְאוּ הַגְּרָנוֹת בָּר וְהַיְקָבִים תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר
תְּרַנֵּנָה פְּרָזוֹת עוֹמְדוֹת עַל תִּלָּם
וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם

גרסת הדפסה
 
על הפיוט
   יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל (ישעיהו כו, יט)
במדרש מובא כי ברקיע השביעי, הנקרא "ערבות", גנוז הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים: "...ערבות, שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים..." (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שלט). נדמה שזהו הטל עליו כותב אבן גבירול בפיוטו - פיוט שבו כרוכים יחד תחיית המתים, תחייתה של האומה, העם, תחייתו של האדם הפרטי, של הטבע, האדמה. שְׁלַח רוּחֲךָ הַטּוֹב לְהַחֲיוֹת גְּוִיֵּנוּ - כך כותב רשב"ג במלים המהדהדות לנו את חזון העצמות היבשות ואת תחיית המתים. גְּוִיֵּנוּ עשוי להיות גופנו הפרטי וגם גוייתה של האומה בגלותה. האומה אותה הוא מכנה פה בחידושי לשון - שזופה, לחוצה, מרוּדה. הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּינוּ - הוא מבקש, ומהתחייה הזו הוא הולך ומצייר לעינינו את האדמה המתחדשת ומלבלבת, כמו חוגרת סביבה חגורה ירוקה ומשמחת של ניצנים וציצים, הגפנים העירומות המתכסות בלבוש ענבים, השיבולים המתמלאות בגרעינים, המדבר המזיל מים, שובע של גוף ונפש גם יחד, של אדם, חיה ואפילו עצים - יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' בַּשְּׁפֵלָה וּבָהָר. וכולם יחד אומרים שירה: יָרֹנּוּ יַחְדָּיו רֹב חֲסָדֶיךָ בְּמִלָּם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם.
פיוט זה מושר בקהילות הנוהגות את מנהג עדות המזרח כחלק מ"תיקון הטל" - רצף של פיוטים המושרים בין תפילת שחרית לתפילת מוסף בחג הפסח ומציינים את המעבר מחורף לאביב, שבסופם מבקשים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום טל". אז מפסיקים לומר בתפילת העמידה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לומר " מוריד הטל", עד לשמיני עצרת (חג שני של סוכות) שאז אומרים את "תיקון הגשם" ומבקשים על הגשמים.
   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום