יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל (ישעיהו כו, יט)
במדרש מובא כי ברקיע השביעי, הנקרא "ערבות", גנוז הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים: "...ערבות, שבו צדק ומשפט צדקה וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכות ונשמתם של צדיקים ורוחות ונשמות העתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים..." (ילקוט שמעוני יחזקאל רמז שלט). נדמה שזהו הטל עליו כותב אבן גבירול בפיוטו - פיוט שבו כרוכים יחד תחיית המתים, תחייתה של האומה, העם, תחייתו של האדם הפרטי, של הטבע, האדמה. שְׁלַח רוּחֲךָ הַטּוֹב לְהַחֲיוֹת גְּוִיֵּנוּ - כך כותב רשב"ג במלים המהדהדות לנו את חזון העצמות היבשות ואת תחיית המתים. גְּוִיֵּנוּ עשוי להיות גופנו הפרטי וגם גוייתה של האומה בגלותה. האומה אותה הוא מכנה פה בחידושי לשון - שזופה, לחוצה, מרוּדה. הֲלֹא אַתָּה תָּשׁוּב תְּחַיֵּינוּ - הוא מבקש, ומהתחייה הזו הוא הולך ומצייר לעינינו את האדמה המתחדשת ומלבלבת, כמו חוגרת סביבה חגורה ירוקה ומשמחת של ניצנים וציצים, הגפנים העירומות המתכסות בלבוש ענבים, השיבולים המתמלאות בגרעינים, המדבר המזיל מים, שובע של גוף ונפש גם יחד, של אדם, חיה ואפילו עצים - יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי ה' בַּשְּׁפֵלָה וּבָהָר. וכולם יחד אומרים שירה: יָרֹנּוּ יַחְדָּיו רֹב חֲסָדֶיךָ בְּמִלָּם וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם.
פיוט זה מושר בקהילות הנוהגות את מנהג עדות המזרח כחלק מ"תיקון הטל" - רצף של פיוטים המושרים בין תפילת שחרית לתפילת מוסף בחג הפסח ומציינים את המעבר מחורף לאביב, שבסופם מבקשים: "לך לשלום גשם ובוא בשלום טל". אז מפסיקים לומר בתפילת העמידה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ומתחילים לומר " מוריד הטל", עד לשמיני עצרת (חג שני של סוכות) שאז אומרים את "תיקון הגשם" ומבקשים על הגשמים.
ר' שלמה אבן גבירול
