אחד מפיוטי הסליחות הידועים ביותר במנהג הקהילות הספרדיות, המושר במהלך חודש אלול ובעשרת ימי תשובה, כולל יום הכיפורים עצמו.
הפיוט מושר כשירת מענה בין החזן ובין הקהל. החזן שר משפט אחד והקהל חוזר עליו וכן הלאה. שירת הפיוט מבשרת את בואו של 'אדון הסליחות' שמושר בצמידות אליו. שני הפיוטים הללו הם רגעי השיא של שירת הסליחות: עננו – בהיותו פיוט שבו הקהל שותף פעיל יותר, ו'אדון הסליחות' שמושר ע"י כל הציבור בעוצמה ובהתלהבות.
במהלך השנים התרחב הפיוט כאשר המתפללים הוסיפו דמויות מופת כמו ר' מאיר בעל הנס ור' שמעון בר יוחאי, כדמויות שעליהן נשענים ומבקשים שזכותם תעמוד לעם ישראל. המשפט החותם הוא לעולם 'רַחוּם וְחַנּוּן עֲנֵנוּ'. היצירתיות ותחושת החופש לשנות ולגוון מצויה בפיוט זה גם מהיבט נוסף שלו - פעמים רבות שרים מתפללים מהקהל או ילדים לצד החזן, בדרך כלל אנשים שנושאים שם זהה לדמות המדוברת - ילד בשם דוד ישיר 'עננו מגן דוד', יעקב ישיר את 'אביר יעקב' וכן הלאה. דווקא קולם של הילדים ושל המתפללים מתוך הקהל - קולות שאינם נשמעים בדרך כלל, הם הצובעים פיוט זה בצבע מיוחד ומחזקים את תחושת השיתוף של כלל הציבור המבקש כאיש אחד 'עֲנֵנוּ'.
מחבר לא ידוע
