שבת כאישון בת עין שמעון בן לביא
ספרד-טריפולימאה 15-16
שַׁבָּת כְּאִישׁוֹן
בַּת עָיִן
תִּשְׁמֹר וְזָכְרֵהוּ
עַל יָּיִן
מוֹפֵת וְאוֹת לָנוּ בְרִית
וּבְסוֹד שְׁמִטַּת אַחֲרִית
הֶקֵּף בְּלִי יַכְרִית
סוֹד יָיִן
עֹנֶג מְכֻבָּד מִבְּלִי
נֶגַע וּפֶגַע וָחֳלִי
כִּי יוֹם מְנוּחָה לִי
אוֹר עָיִן
וַיְבָרְכוֹ וַיְקַדְּשׁוֹ
נֶפֶשׁ יְתֵרָה לִבְּשׁוֹ
יִנְעַם צוּף דִּבְשׁוֹ
מִיָּיִן
נַחַל עֲדָנִים יִנְחֲלוּ
אַנְשֵׁי בְּרִיתוֹ יַעֲלוּ
פּוֹרָת וְיִשָּׁתְלוּ
עַל עָיִן
בֶּן זוּג לְאֻמִּי נִסְמָן
צִוָּה אֱלֹהִים נֶאֱמָן
לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמָן
עִם יָיִן
לָכֵן חֲכַם לֵב יִסְעַד
שָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת בַּל יִמְעַד
כִּי כֵן יְבֹרַךְ עַד
טוּב עָיִן
בֶּטַח בְּשָׂרוֹ יִשְׁכֹּן
נוֹחַ לְנַפְשׁוֹ יִכּוֹן
כִּי כֵן יְהִי נָכוֹן
אֶל יָיִן
יוֹבֵל גְּאֻלָּה וּדְרוֹר
יִזְכֶּה וְיָשׁוּב אֶל צְרוֹר
לֹא רָאֲתָה לוֹ אוֹר
כָּל עָיִן
אָהֳלֵי חֲדָרָיו אֶעֱלֶה
שֹׂבַע שְׂמָחוֹת יַזְּלִי
אֵלִי וְיַעֲרֹךְ לֶ-
חֶם יָיִן
חִזְקוּ וְאִמְצוּ נוֹצְרֵי
חֻקִּים וּמִצְוֹת שׁוֹמְרֵי
שַׁבָּת יָבוֹא עֶזְרִי
מֵאָיִן
על הפיוט
פיוט שבת זה, הפותח את שירת הבקשות של יהודי מרוקו בשבת בראשית, חיברו המקובל ר' שמעון בן לביא (מחברו של הפיוט "בר יוחאי"), והוא חורז רבות ביין ובעין.
היין, עליו מקדשים את השבת לשם קיום הדיבר הנזכר בספר שמות "זכור את יום השבת לקדשו", חותם כל בית בפיוט, אך הוא מופיע בטורים נוספים בו, כחלק מתיאורי מנעמי השבת הגשמיים ומתיקותה.
העין, בה מסתיימים חלק מטורי הפיוט, מייצגת את האבר הרגיש, הפגיע והיקר לאדם, אותו הוא מבקש לנצור היטב, ובכך היא מסמלת את היחס האינטימי כלפי השבת, כמי שיש לשומרה היטב. היא מתקשרת יותר לנוסח הדיבר הנזכר בספר דברים "שמור את יום השבת לקדשו". אף העין ומאורה מבטאים בפיוט את העונג, אך עונג זה הוא רוחני יותר. לעתים נושאת העין בפיוט את משמעה המימי - המעיין, שעליו יצמחו וממימיו ישגשגו שומרי השבת.
הקשר בין עין ויין קיים ברובד נוסף - יין הוא בגימטריה עין (=70) וכך גם המלה "סוד", ואמרו חז"ל (עירובין סה, ע"א): "אמר רבי חייא, כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים. יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד...".
שמעון בן לביא
מאה 15-16
