פיוט זה הוא "רשות" לקדיש הנאמר בפי יהודי לוב לפני תפילת ערבית בשלושת הרגלים ובכל אירוע חגיגי, אולי על מנת לקיים את הציווי של: לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ (דברים טז, ג). אירוע חגיגי כזה הוא למשל תפילת ערבית בערב יום העצמאות, שאז נוהגים לשיר את הפיוט במנגינת "התקווה".
הפיוט הקצר ממוקד בשבח לה'. הוא עמוס בתארים המפליגים בגדולתו. בדחיסות רבה מופיעים ביטויי העליונות שלו הן מעבר ליכולת הביטוי, הן מעבר לברואים הרוחניים והטבעיים. המאורע הספציפי שאליו מתייחס הפיוט הוא ייבוש ים סוף בצאת ישראל ממצרים. מאורע זה נחשף רק בשורתו השלישית של הפיוט, כשהוא עטוף מלפניו ומאחריו קריאות התפעלות מכוחו וממעלתו של עושה הנפלאות.