Piyut

הפכו לדף הבית	English
לחיפוש מתקדם

מאגר הפיוטים

מדריך לעולם הפיוט


אזכרך דודי משלם

אֶזְכָּרְךָ דּוֹדִי מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים

בְּגֹדֶל מַסּוֹת אֲשֶׁר הִפְלֵאתָ לְקַדְמוֹנִים

גְּאַלְתָּם בִּזְרוֹעַ וְהִצַּלְתָּם כַּמָּה מוֹנִים

דִּמִּינוּ עַתָּה בַּגּוֹלָה כְּמֵתֵי אַשְׁמַנִּים

הִדִּיחַנִי הָאֲרִי וְשִׁבַּר וְעִצֵּם עֲצָמָי

וְהִצַּלְתַּנִי מִפִּיו לְפִי מְלֹאת יָמַי

זִנְּבַנִי הַדֹּב וְגֵרַם גְּרָמַי

חִלַּצְתַּנִי מִיָּדוֹ וְדָרַשְׁתָּ דָּמָי

טָרַף נָמֵר וּפָרַץ הֵיכָלִי

יָעַץ מִבַּיִת וּמִחוּץ לְשַׁכְּלִי

כִּלִּיתָ אֲגָפָּיו כְּשָׁמַעְתָּ קוֹלִי

לִגְיוֹנָיו מָחַצְתָּ וְהוֹשַׁעְתָּ קְהָלִי

מִכֻּלָּם תָּקַף חֲזִיר הַבָּר

נִאֵץ וְחֵרֵף וְעַד כּוֹכָבִים גָּבַר

סִלַּנִי כִּרְסְמַנִי וּלְכַלּוֹתִי סִבַּר

עִרְעֵר זְבוּלְךָ וְעַד הַיְּסוֹד עָבָר

פָּק פְּלִילִיָּה וְשִׁנָּה עֹז דָּתִי

צִוַּנִי לְכַחֵשׁ יִחוּד עֲדָתִי

קוֹנֵךְ הֲיַעֲצֹר כֹּחַ לְעֻמָּתִי

רָפַסְתִּי דְבִירוֹ וְהִנְנִי בְּקוֹמָתִי

שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם אַל תֶּחֱרַשׁ לְרִיבִי

שִׁבְעָתַיִם הָשֵׁב אֶל חֵיק מְרִיבִי

תְּבַע גְּאֻלָּתִי דּוֹדִי וּקְרוֹבִי

תָּחִישׁ לִי מִפְלָט עִמְּךָ לְעָרְבִי

מִמַּחֲצֶבֶת רַהַב הָעִירָה עֹז נָקָם לִלְבּוֹשׁ

שַׁחַץ עֲדִינָה תַּשְׁבִּית מַכָּתִי לַחְבּוֹשׁ

לִדְרוֹךְ פּוּרָה בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּוֹשׁ

מְלוּכָה לְאַדֶּרְךָ כְּמֵי יַם סוּף בִּיבוֹשׁ

על הפיוט

פיוט זה נמנה על פיוטי ה'זולת', הנאמרים לפי מנהגי אשכנז אחרי המלים 'ואין אלוקים זולתך' ולפני 'עזרת אבותינו' בתפילת שחרית של שבת בין פסח לשבועות. זוהי ה'זולת' הראשונה, והיא נאמרת תמיד בשבת הראשונה שאחרי ראש חודש אייר. בפיוטי ה'זולת' נסובים בדרך כלל סביב תיאורי צרות הזמן וכיסופי גאולה.
בפיוט זה מתוארות ארבע המלכויות, שלהן השתעבדו ישראל – בבל, מדי, יון ואדום - בדמויותיהן של חיות טרף: אריה, דב, נמר וחזיר בר. הפיטן מתאר את התנכלויותיהן האכזריות של המלכויות השונות במהלך ההיסטוריה לישראל, ואת הצלת הקב"ה מכל אחת משלוש המלכויות הראשונות. המלכות האחרונה והארוכה ביותר היא מלכות "חזיר הבר", אדום, רומא או העולם הנוצרי, שלא זו בלבד שהיא פוגעת בעם ישראל, היא גם מנאצת את אלוהיו. הפיטן משאיל את קולו למלכות זו בצטטו את דברי החרפות שמשלחת אדום כלפי הקב"ה, ובכך הוא ממחיש את עוצמת ההשפלה שבמצב העם בתקופתו. בשני הבתים האחרונים הוא מחזיר לעצמו את קול העם, ופונה לאלוהיו בתחינה לא להחריש נוכח דברי חירופים אלו ולגאול את ישראל.
הפיוט בנוי על סדר הא"ב ובבית האחרון מופיעה חתימת המשורר - משלם.

דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות

פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר

מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר

החיפוש באתר זה הוא בשיתוף