זמר זה מושר בפי יהודי גרמניה בליל שבת. הפיוט משופע באמירות שמקורן בתלמוד הבבלי (בעיקר במסכת שבת) ובמדרשים, המשוכתבות כאן באופן מליצי ונרחב: כך מופיעים כאן מצד אחד תכנים הלכתיים הלבושים במחלצות פיוטיות, כגון המשנה אודות מצוות הנשים, הכוללות את הדלקת נר שבת וחובת הקידוש על היין, ומצד השני שפע של חומר אגדי, העוסק בין היתר בהבטחה כי מי שלווה עבור השבת, הקדוש ברוך הוא יפרע עליו את חובו, האגדה על שכרו של יוסף מוקיר שבת, האגדה על המלאכים המלווים את האדם בבואו בליל שבת לביתו והבוחנים אותו, האגדה המתארת את השבת כמתנה טובה המוטמנת בבית גנזיו של ה', נתינתה הראשונה של השבת במסגרת החוק והמשפט במרה, קודם מתן תורה בסיני, וכן האגדה על סמבטיון הנהר.
תשומת לבו של הקורא או השר את הפיוט נמשכת לסופו המפתיע: בבית האחרון מגלה הכותב את חששו מפני גניבת זכויותיו כיוצרו של פיוט זה...