השבת היא נקודת השיא של השבוע. כל ימות השבוע ניזונים מהשבת שעברה ומזינים את השבת המתקרבת. השבת היא הנקודה שבה מתאפשר החיבור של שמים וארץ, של כנסת ישראל – עם ישראל וקודשא בריך הוא, של פנים שונות של האלוהות, של ספירות שונות. זהו זמן הזיווג, זמן של חיבור, זמן של עמידה פנים אל פנים אליו מייחלים. כל שאר הזמן האדם עובד על מנת לאפשר לזיווג להתרחש.
אך גם השבת אינה מקשה אחת של זמן. בשבת שלוש סעודות, כאשר כל סעודה מהווה שיא בזמן – בכל סעודה מתרחש זיווג אחר, זיווג של פנים אחרות.
האר"י הקדוש שחי בצפת במאה ה-16, חיבר פיוט לכל סעודה. לפני כל סעודה נהוג לשורר את הפיוט העוסק במהות המיוחדת של הזמן הספציפי.
אסדר לסעודתא הינו פיוט המקדים את הסעודה השנייה, הסעודה של שבת בבוקר.
הפיוט נפוץ בכל קהילות ישראל ממזרח למערב ומושר בלחנים שונים. בימינו הוא מוכר במיוחד בזכות הביצוע של אהוד בנאי, ששזר אותו בתוך שירו, אף הוא זכרון ילדות, רח' האגס אחד.
האר"י (ר' יצחק לוריא)
מאה 16
