פיוט עתיק זה מהווה פתיחה לקדיש והוא נאמר בנסיבות שונות על ידי כל קהילות ישראל.
אצל הקהילות הספרדיות הוא מושר בסיום סדר הסליחות, לקראת הקדיש החותם את הסליחות (בנוסח טריפולי הוא משמש גם במסגרת הסליחות של שני וחמישי ושל עשרה בטבת). בנוסחים האשכנזיים הוא משמש כסיום לסדר ה"תחנון" הנאמר לאורך כל השנה בשני וחמישי בשחרית ובמנחה, ונעדר ממנו הבית האחרון המופיע כאן.
המשורר העלום מבקש מה' לממש את הבטחתו הקדומה לשמור את ישראל, והוא מזכיר את מלות הייחוד והשבח שאומרים ישראל בכל יום בקריאת שמע, בקדושה ובקדיש. נראה כי הפיוט מהדהד לדברי התלמוד הבבלי (ברכות ו ע"א), המתייחס לכך שהקדוש ברוך הוא משתבח בשבחם של ישראל, ונסמך על הפסוקים (דברים כו, יז-יח) אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ. וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו, ואומר: "אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר 'שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד', ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'".