פיוט פשוט זה המושר בעשרת ימי תשובה בקהילות הספרדיות, פותח בכינוייו של ה' לפי שתיים ממידות הרחמים שבהן התגלה למשה במעמד נקרת הצור, 'אל רחום וחנון', ומהן הוא ממשיך ומונה את כינוייו ותאריו של ה' לפי סדר אלפא-ביתי. לאחר כל ארבעה כינויים כאלו מופיעה הבקשה החוזרת המפנה את רחמיו של ה' ואת יתר תכונותיו החיוביות כלפי עמו וכלפי העולם כולו.
בדרך כלל שר החזן כל בית בן ארבעה תארים וקהל המתפללים עונה כנגדו - רְאֵה בָּעֳנִי עַמָּךְ, רַחֵם עַל עוֹלָמָךְ.