פיוט קדום זה פותח את כל אחת מן ההקפות האשכנזיות בשמחת תורה. הוא מכיל רשימה של כינויי ה', כל אחד מהם בן שתי מלים, הסדורים על סדר הא"ב, שרובם נשענים על שיבוצי פסוקים, ולאחריהן מחזור של שלוש פניות, ששורשן בתהלים, אל הקדוש ברוך הוא. הפיוט הוא ליטניה, כלומר שירת מענה פשוטה בין יחיד וקהל, המתבצעת תוך כדי הליכה. נראה כי מי שהוביל את שירתה קרא את הכינויים המתחלפים של האל, והציבור הגיבו בקריאות שחזרו על עצמן. לפי היינמן, פיוט זה היה במקורו הושענא. גולדשמידט כותב כי הפיוט מופיע במעט מאוד כתבי יד, אך שימש במנהג אשכנז וצרפת להולכת ספר התורה אל הבמה בשמחת תורה, בתקופה שבה עדיין לא נהגו ההקפות. (באירופה לא נהגו ההקפות עד המאה ה-18).
השימוש בפיוט זה היום, לפתיחת ההקפות, הביא לפיצול הפיוט לשבעה חלקים. מי שמכובד בהובלת כל אחת מן ההקפות, נושא בידו ספר תורה ואומר שורה, וכל הקהל חוזר אחריו, ויש שנהגו רק להצטרף אל המוביל תוך כדי שירתו. במנהגים אשכנזיים חדשים כל הקהל עונה ביחד בסוף כל שלוש שורות בשירה 'עננו עננו ביום קראנו'. במנהגים חסידיים שונים לא רק הפיוט הזה מפוצל בין כל פתיחות ההקפות, אלא אף קטעים ממזמורים יט, כט, וסז בתהלים והפיוט הקדום 'אנא בכח' מחולקים לשבעה, ובתחילת כל הקפה, לאחר הפיוט 'אנא ה'' נאמרים חלקים מתוכם. אלו אינם מושרים אלא נאמרים על ידי הציבור ללא הובלה.
המשכן של ההקפות כבר אינו מעוצב. לאחר פתיחה זו, המתנהלת לרוב תוך הליכה אטית יותר, מתחילים המתפללים לרקוד ולשיר פסוקים ומזמורים שונים באופן חופשי יותר.
מחבר לא ידוע
