English
 
   שתף
על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
שקעה חמה (תפילה) ר' אברהם אליהו קפלן
ליטאמאה 19-20
שָׁקְעָה חַמָּה, שָׁקְעָה נַפְשִׁי
בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כָּיָם
כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ
אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם
יָמַי עוֹבְרִים, יָמַי כָּלִים
מִבְּלִי קַחַת, מִבְּלִי תֵת
אִם לָזֹאת קָרָאתָ 'חַיִּים'
אֱמָר נָא, אֵלִי, מַה זֶּה 'מֵת'?!
חוּסָה, אֵלִי, כִּי לֹא אֵדַע
אֵיכָה אוּכַל כֹּה לִחְיוֹת?
הַאִם לִשְׁכֹּחַ כֹּל וּשְׂמֹחַ
אוֹ לִזְכֹּר הַכֹּל וּבְכוֹת?
הַחֲיֵינִי, אֵלִי, נָא לְמָחָר –
אוּלַי אֶפְתֹּר אֶת הַחֲלוֹם
שָׁקְעָה חַמָּה, עָבִים בָּאִים
לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם
 
נוסח השיר מתוך ספרו של הרב אברהם אליהו קפלן, בעקבי היראה, עמ' קעא
גרסת הדפסה
 
על הפיוט
   שירו הידוע ביותר של ר' אברהם אליהו קפלן (1890-1924), חניך ישיבות ליטא ולזמן קצר אף ראש בית המדרש לרבנים בברלין. לאחר כתיבתו של השיר ב-1907 נפוץ השיר עד מהרה בחוגים ישיבתיים שונים, והוא מושר עד ימינו, על פי רוב במנגינה המיוחסת לטוביה שלונסקי (אביו של המשורר אברהם שלונסקי) – אותה מנגינה בה מושר גם שירו של שאול טשרניחובסקי 'אני מאמין', הידוע יותר בשמו 'שחקי שחקי' (נכתב באודסה, 1894). אין ידוע לאיזה מן השירים הותאמה המנגינה לראשונה. בביצוע שלפנינו משולבים בתים מן השיר 'שחקי שחקי'.
הרב קפלן כתב את שירו כשהיה בן שבע-עשרה, ככל הנראה בימי שבתו בישיבת קלם; מעדויות שונות עולה כי לאחר מכן, בתקופת לימודיו בישיבת סלבודקה, נטתה רוחו דווקא לאופטימיות עמוקה ולאמונה ב'גדלות האדם' שאפיינה את דרכו של ראש הישיבה, ר' נתן צבי פינקל, 'הסבא מסלבודקה', אליו היה מקורב ביותר.
אולם בעת כתיבת השיר רוח אחרת היתה בו: השיר העצוב, הנוגה, הוא ביטוי מובהק לעולמן של חלק מישיבות 'תנועת המוסר' שפרחה בליטא במהלך המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים; הדובר חושף את הנעשה בנפשו הכואבת, הנתונה במאבק מתמיד עם הגוף, ואשר כל ניסיונותיה להתעלות אינם צולחים. עבודת הנפש מייסרת אותו ומטילה אותו אל סף יאוש: "שָׁקְעָה חַמָּה שָׁקְעָה נַפְשִׁי / בִּתְהוֹם יְגוֹנָהּ הָרַב כָּיָם / כִּי עוֹמְדָה לִפֹּל הִיא בְּמִלְחַמְתָּהּ / אֶת הַבָּשָׂר וְאֶת הַדָּם". ואם בפתיחת השיר מקביל הדובר את המתחולל בטבע למתחולל בנפשו פנימה, הרי בסופו רק שקיעת החמה מתוארת: "שָׁקְעָה חַמָּה... עָבִים בָּאִים... / לַיְלָה עוֹלֶה מִן הַתְּהוֹם..." – שעה שנפשו מחכה ומייחלת לתחייה מחודשת, מתת אל.

   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום