שיר אגיד לאל דר חביון ר' ששון בכר משה פרסיאדו? ר' רפאל ענתבי
שִׁיר אַגִּיד לָאֵל דָּר חֶבְיוֹן
יָחִיד מֻכְתָּר בְּכֶתֶר עֶלְיוֹן
וְהוּא נֶעְלָם מִכָּל רַעְיוֹן
בְּאֵימָה אֲסַדֵּר שְׁבָחָיו כָּל יוֹם
שְׂאוּ זִמְרָה וּנְעִימָה
לְיוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמָה
יִרְאַת ה' רֵאשִׁית חָכְמָה
מִי לֹא יִירָאֲךָ נוֹרָא וְאָיֹם
וּבְכָל עִדָּן וּבְכָל זִמְנָא
וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה
תּוֹרַת אֵל [חַי] עָלֶיךָ מְגִנָּה
אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם
נֶחְמָדִים דְּבָרֶיךָ
אִישׁ קָדוֹשׁ מִנְּעוּרֶיךָ
שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶיךָ
יוֹמָם יְצַוֶּה לָךְ חֶסֶד אֵל כָּל יוֹם
בְּתוֹרָתְךָ תְּחַדֵשׁ [אֲחַדֵּשׁ]
בְּחֹל וּבְשַׁבָּת וָחֹדֶשׁ
בִּגְבוּרָה נֶאְזָר עַם הַקֹּדֶשׁ
לִשְׁקֹד עַל דַּלְתוֹתַי יוֹם יוֹם
כִּי בִי מְלָכִים יִמְלֹכוּ
בִּימִינִי חַיִּים יַאֲרִיכוּ
וּבִשְׂמֹאלִי יִתְבָּרְכוּ
בִּלְבוּשׁ תִּפְאֶרֶת יוֹשְׁבִים כָּל יוֹם
רָץ לִבִּי לַעֲבוֹדָתְךָ
לָנֶצַח אַגִּיד צִדְקָתְךָ
מֵהוֹדְךָ תָּאִיר עֲדָתְךָ
וְעַד כַּמָּה דָוָה כָּל הַיּוֹם
מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
יָשִׁירוּ עֵת יָבוֹא הַגּוֹאֵל
חִישׁ יַסֵּד יְסוֹד מִקְדַּשׁ אֵל
לְשַׁלְּמִי נְדָרַי יוֹם יוֹם
חָזָק לְשִׂיחִי יָהּ שְׁעֵה נָא
אֱמוֹר לַאֲסוּרִים צְאוּ נָא
מַלְכוּת בֵּית דָּוִד כְּבָרִאשׁוֹנָה
הַחֲזֵר לָנוּ מִבְּעוֹד יוֹם
נוסח השיר על פי 'שירה חדשה'
על הפיוט
פיוט במסורת ספרד-ירושלים ולבנון. במסורת לבנון מושר הפיוט בחג השבועות ובמסורת ספרד-ירושלים זהו שיר לכל עת. לא ברור מי הוא מחברו של השיר. על פי מסורת ספרד-ירושלים מחברו של הפיוט הוא ר' רפאל ענתבי, אולם האקרוסטיכון העולה מהשיר הוא 'ששון בכר משה', התואם את המסורת שבידי יהודי לבנון, הגורסת שמחבר השיר הוא ר' ששון בכר משה פרסיאדו, ראש ישיבת המקובלים 'בית אל' בין השנים תרמ"ג-תרס (1883-1903). ייתכן גם כי ר' רפאל ענתבי כתב שיר זה לכבוד ר' ששון.
הפיוט, שבבתיו משובצות עשר הספירות, עומד בזיקה ברורה לפיוט הקבלי הידוע - אל מסתתר בשפריר חביון' ובהשפעה של שירים אחרים משירת הבקשות של ספרד-ירושלים.
מקום מרכזי בפיוט מקדיש המחבר לתורה: בבתים שבמרכזם החכמה והבינה מקום חכמת התורה והבנתה מובן מאליו, אך גם בהמשך הפיוט, מדובר במשאלתו של הכותב לחדש בתורה תמיד, ובשלב מסוים הוא כביכול מתלכד עם התורה לכדי זהות אחת, ובשמה הוא מדבר כשם שמדברת החכמה בגוף ראשון בספר משלי, ותוך שימוש בשיבוצים מפסוקיה.