סליחה לימים נוראים במנהג הקהילות הספרדיות, הנאמרת הן בסדר הסליחות הנאמר במהלך חודש אלול כולו, הן בתפילות יום הכפורים. זהותו של מחבר הסליחה אינה ידועה לנו, וכן גם זמנו ומקומו.
סליחה זו נועדה לשמש וידוי של המתפלל על חטאיו, כעולה מן ההצהרה שבראשה. בתחנונים נרגשים וסוערים ובסדרה של שיבוצים מקראיים הולמים, מבטא הדובר את ייסוריו על עוונותיו ופשעיו. אך דומה שהתופעה הצורנית הבולטת ביותר בפיוטנו – תופעה נדירה במקצת במסורת הפיוט – היא לשונו הקטועה, הלא-סימטרית; אין כמעט שני טורים סמוכים בפיוט החולקים יחד משקל משותף, ואפילו אורך זהה. נדמה שתופעה זו משקפת את האמת העמוקה של פעולת הוידוי; שאין בה סדר, ואין בה שליטה וארגון, וכל כולה מלל מרוסק הנובע מלב שבור, בבחינת "זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא, יט).
לא ידוע
