נוסח השיר ופירושו על פי דניאל גולדשמידט, מחזור ליום כפור
על הפיוט
פיוט זה הוא רשות לשליח הציבור הנאמר, בשינויי נוסח, במנהג כל הקהילות. לצדו משמשת באותם תפקידים גם הרשות 'אוחילה לאל'.
בבתי הכנסת האשכנזיים נאמר הפיוט לפני שני המוקדים המייחדים את תפילות המוסף של הימים הנוראים: בראש השנה היא נאמרת קודם אמירת מלכויות, זכרונות ושופרות, ואילו ביום הכיפורים – קודם אמירת סדר עבודת הכהן הגדול. ברשות זו באה לביטוי דאגתו של שליח הציבור נוכח כובד המשימה המוטלת על כתפיו. מעבר לתפקיד הובלת התפילה וריכוזה, ומעבר למשמעות תפקידו המעצב את האווירה בבית הכנסת, שהרי הוא שבוחר את הניגונים, והוא הבוחר כיצד לבצע את ה'נוסח' הנתון, הוא המכריע מה יהיה קצב התפילה, ובמידה מסוימת - גם את עוצמתה; מעבר לכל אלה – במובן מסוים מייצג העובר לפני התיבה את קהל שולחיו לפני האלוהים. התכוונותו או פיזור דעתו, דבקותו באל או חלילה שיבושיו, כל אלה נתפסים כהרי משמעות. אפילו עניינים שאינם תלויים בבחירתו כגון השאלה אם שגרה תפילתו בפיו או שמא טעה עשויים להצביע על התקבלות תפילותיהם של מי ששלחוהו, כדברי המשנה, מסכת ברכות ה, ה: "הַמִּתְפַּלֵּל וְטָעָה, סִימָן רַע לוֹ. וְאִם שְׁלִיחַ צִבּוּר הוּא, סִימָן רַע לְשׁוֹלְחָיו, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלוּחוֹ שֶל אָדָם כְּמוֹתוֹ".
נראה כי במקורו יועד פיוט זה לשליח הציבור בלבד, ואולם כחלק מתהליך כללי, שבו ביקש קהל המתפללים בבתי הכנסת האשכנזיים לומר את כל הכתוב בסידור ובמחזור יש שאף הקהל מצטרף לאמירת רשות זו. כיום נהוג כי שליח הציבור שר או אומר בנעימה ולעתים הוא מלווה בקולות הקהל, עד "ואתה תשמע [מן] השמים". את המלים "שלא יכשלו בלשונם" והלאה לוחש הקהל.
הצטרפותו של הקהל לאמירת הרשות עשויה לנבוע כמובן, מן ההשלכות המכריעות שיש לתפילתו של החזן על תפילותיה של הקהילה. מתוך כך מתעניין הציבור כולו במתרחש בין לבו ושפתיו של שליחו לבין אלוהים, ומבקש עליו חנינה ורחמים. ואולם ניתן לראות זאת גם במבט נוסף, תועלתני פחות, במהלך התפילה נדרשים שלוחי הציבור להתפלל לא רק כיחידים אלא לכוון דעתם אף לציבור העומד מאחוריהם. ברשויות אלו, כמו גם ב'הנני העני ממעש', גומל להם הקהל, בכך שהוא מרכז את כוונותיו בתפילתו מגוננת על שלוחיו. כך משתמע מן המשפט "ועמך מסביבים אותם כחומה", המצייר תמונה שבה שליח הציבור הוא הפגיע, ואילו הציבור מקיף ושומר עליו.
לפי חוקר התפילה והפיוט, דניאל גולדשמידט, פיוט זה היה במקורו קצר הרבה יותר. נראה כי הנוסח הנהוג בקהילות הספרדיות משקף את הנוסח הזה. בנוסח המודפס במחזורים האשכנזיים היום מופיעות גם תכונותיו ופעולותיו של שליח הציבור בשורות מחורזות, שקשה לדעת אם היוו בעבר פיוט עצמאי, או שמא חוברו כתוספת לרשות זו (מהמלים "באור פניך יהלכון..." עד "ואתה תשמע השמים"). תוספת מאוחרת חוצצת את רציפות העניין של הפיוט. אף המשפטים האחרונים (החל מהמלים "כי חנוניך") אינם מצויים במקור הקדום.
לא ידוע
