פיוט בקשה לרפואה המושר בכמה מן הקהילות הספרדיות – בבל, כורדיסטאן, מרוקו ופרס. במסורת פרס מושר הפיוט גם בעת אבל.
הפיוט מקיים זיקה ברורה עם שירו הקצר של ר' יהודה הלוי – 'אלי רפאני וארפא'. הפייטן שלפנינו אף חורז בשורות שירו את אותן המלים בהן חתם ריה"ל את ארבע שורות שירו - וְאֵרָפֵא, וְאֶסָּפֶה, יָפֶה, צוֹפֶה.
בלשון עשירה בשיבוצים אך זורמת ונהירה פונה הפייטן לרופא כל בשר שירפאו מייסוריו. הפייטן מתאר את ייסוריו הקשים, ומבקש לעורר בכך את רחמי ה' עליו. סופו של פיוט תחנונים זה מפתיע: הפייטן אינו מבקש רק להיחלץ מקשייו, אלא הוא שואף למראות אלוקים. ייתכן שסיום זה בא דווקא ממודעותו של המתייסר לכך שסבלו מצר את אופקי הראייה שלו; שכבלי הגוף הסובל מכבידים על תודעתו יותר מדי, והוא שואף להשתחרר מטרדותיהם. רק כאשר יבריא, יוכל לראות בנועם ה' ולחוש גם נראה ומושגח על ידו.
סימן אליקים
