פיוט משירת הבקשות לשבת פרשת תולדות במנהג יהודי מרוקו. באים בו לביטוי כיסופיו של הפייטן אל בית המקדש, המתואר כאן בהדרו ותפארתו, תוך אזכור האבנים היקרות ששימשו בו, וקישוטי עטרות הזהב והגולה של המקדש.
בסוף הפזמון מופיע שיבוץ של דברי יעקב, תוך הפקעתם מהקשרם. יעקב מבקש לשוב לשלום מבריחתו מפני אחיו אל בית אביו יצחק, ואילו המשורר, המשמש כפה לעמו, מבקש לשוב לשלום אל המקדש, בית אביו שבשמים.