פיוט לפורים במנהג מקצת קהילות. נראה כי הנוסח לפנינו מורכב מרובד מקורי שחתימתו 'אברהם חזק', והוא בן שש מחרוזות, ומרובד משני בן שתי מחרוזות שנוסף אי-אז וחתימתו 'משה אהרן', העולה מצירוף אותיות הפתיחה של שבע המלים הראשונות במחרוזת השביעית: "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ אֲזַי הָאֵל רַחְמָן נָתַץ"; על ידי תוספת זו הופך 'אברהם' משמו הפרטי של הפייטן – שזהותו לא נתבררה – לשמו של אבי האומה, אליו מצטרפים משה ואהרן.
על הפיוט שורה אווירת שמחה מיוחדת, כיאה וכראוי לחג שלשמו נתחבר; בהתאם לכך, כל המחרוזות נחתמות בצירוף הקבוע "בְּשִׂמְחָה וּבִרְנָנָה". הפייטן חוגג את עצם יכולתו לשיר על מפלת המן ועל כשלון מזימתו, וברוח פורימית אופיינית הוא מזמין את רעיו להשקות אות ביין. אל מול מגילת אסתר, המתארת את שהתרחש בשושן כביכול ללא כל מעורבות אלוהית ניכרת, מדגיש הפייטן לאורך הפיוט כולו את נוכחותו הנסתרת אך הפעילה של הקדוש ברוך הוא מאחורי הקלעים.
סימן: אברהם חזק (משה אהרן)
