הנוסח והניקוד ע"פ סידור קורן נוסח אשכנז. בסוגריים המרובעים הנוסח הספרדי
על הפיוט
הברכה השנייה שלפני קריאת שמע של ערבית, הנאמרת הן בימות החול והן בשבתות ובמועדים; שינויי נוסח קלים בלבד ניכרים בהשוואת מנהגי העדות השונות. הברכה קרובה מאוד בתכניה לברכה המקבילה לה שלפני קריאת שמע של שחרית, ואפשר שאין היא אלא מעין נוסח מקוצר שלה.
לא רק אהבת הקב"ה לעמו מוזכרת בהדגשה רבה בברכה, אלא גם הודאה על נתינת התורה והמצוות, ומחויבותם של ישראל לעסוק בהן השכם והערב; ואכן, במקורות ההלכה מכונה לעתים ברכה זו, ובעיקר מקבילתה בשחרית, בשם 'ברכת התורה'. המחויבות לעיסוק בתורה אינה אלא מימוש של הציווי בקריאת שמע הנאמרת מיד לאחר מכן: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו, ו-ז). אך הקשר בין הברכה וקריאת שמע שלאחריה אינו מתמצה רק בזה; שכן אהבת האל לעמו המודגשת בברכה, היא כעין תמונת-ראי לאהבת ישראל את הקב"ה, שבה נפתחת קריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה). ולפי דרכנו נמצאנו למדים, כי סמיכת הברכה והקריאה שלאחריה מכוננת דיאלוג של אהבה הדדית בין עליונים ותחתונים.
מתוך התפילה
