פיוט בשבח התורה במנהג כמה מהקהילות הספרדיות, המושר בדרך כלל בשמחת תורה. לשון הפיוט וצורתו פשוטה ועממית, ואין בו כל חתימת-שם. מחברו לא ידוע לנו, וכן גם זמנו ומקומו.
עיקרו של הפיוט בתפילה שנושאים הפייטן והקהל לקב"ה כדי לבקש ממנו שחרור מעול הגלות. כל מחרוזת נחתמת באמירת 'אָמֵן', לעתים לאחר ההכרזה "וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" הלקוחה מפרשת הקללה והברכה שבסוף ספר דברים; אלא שבעוד עניית ה"אָמֵן" בתורה מבטאת את הסכמת העם לציווי האלוהי ולאיסוריו, הרי שענייתה במהלך השיר מבטאת את הסכמת העם לברכתו ולישועתו: "אֵל אַדִּיר נוֹרָא וְאָיוֹם / לְעַמְּךָ תְּנָה פִּדְיוֹם / וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם הַיּוֹם / וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן".
מחבר לא ידוע
