על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
קריאת שמע - פרשת ציצית דברים יא
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת
וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם
לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם
אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם

גרסת הדפסה
 
על הפיוט
  
   פרשת ציצית היא הפרשיה השלישית והאחרונה בסדר ברכות קריאת שמע, על אף שהיא מופיעה בתורה לפניהן (פרשת ציצית מופיעה בספר במדבר ושתי הפרשיות הראשונות בספר דברים). היא נאמרת בתפילה לאחריהן משום שהיא נוספה לתפילה בתקופה מאוחרת יותר. כבר במשנה ישנה התייחסות לשתי הפרשיות הראשונות כיחידה אחת (מנחות ג, ז), ואילו פרשת ציצית מוזכרת כנספח להן רק בדור החמישי של האמוראים, במאה הרביעית לספירה (בבלי ברכות יב, ע"ב).
יתכן שהסיבה לכך שפרשת ציצית נוספה מאוחר יותר היא שחכמים קבעו שהחיוב ללבוש בגד עם ציציות חל רק על בגד בן ארבע כנפות. בשלב מסוים כבר לא לבשו בגדים כאלה וממילא לא לבשו ציצית. הפתרון היה להמציא בגד עם ציציות שישתמשו בו רק בשעת התפילה, ומכיוון שהחלו להשתמש בו היה צורך להתייחס לפריט החדש בתפילה.
המשותף לכל שלוש הפרשיות הוא שהן עוסקות בזכירת וקיום כל המצוות, אלא שלשתי הראשונות אלמנט משותף נוסף והוא הרצף העוסק בשינון המצוות, לימוד הבנים, האות על היד (תפלין) ועל קביעת מזוזה. לכן נכללו שתי אלה כצמד גם בקלף שבתוך המזוזות והתפלין.
פרשת ציצית עוסקת במצוות הציצית שאינה קשורה ישירות לתפילה, אלא מוסברת כאמצעי המזכיר לאדם את כל המצוות: וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשיתֶם אֹתָם.
הקשר שבין הציצית לזכירת המצוות הביא להתפתחות מנהגים המדגישים נקודה זו. יש כאלה האוחזים ביד ימין את הציציות של הטלית ומנשקים אותן בכל פעם שמוזכרת המילה 'צִיצִת'. יש כאלה המעבירים את הציציות על העיניים או גם מנשקים אותן כשאומרים את המלים 'וּרְאִיתֶם אותו' ו'עֵינֵיכֶם'.
נראה שהמנהג התפתח משום שהזכירה, כמו גם ההימנעות מלתור ולהיסחף אחרי רצון הלב ומה שהעיניים רואות, הם מושגים אבסטרקטיים והיה רצון לעגן אותם בפעולה פיזית.
הטעם להלכה אינו ברור אולם במזרח הקרוב העתיק היה נהוג לאמת את דברי הנביא על ידי כריתת ציצית בגדו ושליחתה למומחי נבואה (נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי, משה ענבר, עמ' 47). ניתן אם כן להניח שהציציות על כנפי הבגד היוו מעין הכרזת אמונה לאומות העולם: אני מאמין בנבואת משה ואם אתם רוצים לבדוק את אמיתות הנבואה בואו וקחו לכם כנף ציצית מבגדי. לכן אולי קושרת התורה את לבישת הבגד המצוייץ לתזכורת לאמיתותה של התורה: וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.
   
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום