על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
שואף כמו עבד ר' שלמה אבן גבירול
ספרד מאה 11
שׁוֹאֵף כְּמוֹ עֶבֶד יִשְׁאַף לְיַד רַבּוֹ
חַסְדָּךְ פְּרֹשׂ עָלָיו וּקְרַע שְׁטַר חוֹבוֹ
לוּלֵי אֲמִירָתְךָ שׁוּבוּ וְאָשׁוּבָה
הָיָה כְּרַב חוֹבֵל נִכְנַע בְּמַצָּבוֹ
מִשְׁעוֹל תְּשׁוּבָתְךָ תִּפְתַּח לְעֶבֶד קָם
טֶרֶם לְהִתְפַּלֵּל  לָךְ יַעֲרֹך נִיבוֹ
הָהּ לִי בְעֵת רוֹאִי שֵׂיבָה זְרוּקָה בִי
לִבִּי בְּיַם חֶטְאוֹ יִשְׂחֶה בְּמֵי עָצְבּוֹ
נִשְׁמַת מְיַחֲלֶיךָ תָּעִיד עֲלֵי לִבִּי
לֹא יַעֲשֶׂה עָוֶל מֵאַחֲרֵי שׁוּבוֹ

גרסת הדפסה
 
על הפיוט
  
   אחד מפיוטיו הקצרים והמפורסמים ביותר של ר' שלמה אבן גבירול, בן המאה ה-11, מגדולי משוררי ספרד.
הפיוט מושר בקהילות הספרדיות בתפילת שחרית של ראש השנה, בדרך כלל ע"י החזן לבדו, כמי שמייצג ומבטא את רחשי הלב של הציבור כולו.
אבן גבירול מציג בפיוט את דמותו של האדם כעבד הנתון לחסדי אדונו מחד וכדמות רב חובל המנווט ספינה בלב ים ונאלץ להישיר מבט נוכח גורלו, מאידך. זוהי דמות אדם כנוע ותשוש ששיבה זרקה בו - לאו דווקא זקנת הגוף, אלא זקנתה טרם עת של הנשמה הנאבקת זמן רב בגלים הסוערים של ים החיים והעולם ומתבוססת במי עצבה, ועתה משתוקקת לצעוד במשעול התשובה.
לאורך השיר כולו פונה האדם אל הקב"ה בדיבור ישיר, בגוף שני, נוכח, מתחנן ולעתים כמעט מצווה : פְּרֹשׂ, קְרַע, תִּפְתַּח. אולם בדמותו של ה"אני" המדבר מתחולל מפנה משמעותי - בשלושת הבתים הראשונים הוא מופיע בגוף שלישי, נסתר ועקיף : יִשְׁאַף, עָלָיו, חוֹבוֹ, נִיבוֹ... אולי כדי לסמל את המרחק שיצר החטא בין האדם לנשמתו. ואילו בשני הבתים האחרונים, לאחר שנפתח משעול התשובה, קרוב הדובר אצל עצמו ומביע מילותיו בגוף ראשון : רוֹאִי, בִי, לִבִּי.
   
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום