על הפיוט אמנות השיר פירוש עיון בפיוט על המחבר מדרש פיוט אישי כיתבי יד ודפוסים עתיקים גרסת הדפסה  
 
 
 
שמע ישראל דברים ו
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד

גרסת הדפסה
 
על הפיוט
  
   נראה שלא תהיה זו הגזמה לומר שמבין כל פסוקי התורה שהשתלבו בתפלה, ומבין כל קטעי התפלה עצמם, זהו הקטע המפורסם ביותר והמזוהה ביותר עם העם היהודי. פסוק זה מופיע במקורו לפני פרשת 'ואהבת את ה' אלהיך' שהיא הפרשה הראשונה של קריאת שמע, אך הוא גם מופיע במספר מקומות אחרים בתפלה בשל החשיבות הרבה שיוחסה לו.
קריאת השמע הפכה להיות הצהרת היהדות לאחר חורבן הבית כשהעם היהודי הפך לעם תלוש ונודד, עם ללא ארץ, שהעוגן היחידי שלו במציאות הוא התלות באלוהיו ובקיום מצוותיו. בכך הפכה קריאת שמע ישראל להיות הצהרה הכוללת את עקרונות האמונה של היהודי, קביעה שלמרות הגלות והפיזור העם כולו מחובר למקור אחד, והבעת תקווה לגאולה העתידה, לקיבוץ גלויות ולשיבת ציון.
הקריאה "שמע ישראל" מתקשרת בתודעתם של רבים למעמד טראגי ונשגב משום שתמיד נאמרה על ידי אלו הנמצאים על ערש דווי כסיכום של חיי אמונה, וגם על ידי ההולכים אל המוות על קידוש השם, ממסעי הצלב באירופה, דרך האוטו-דה-פה בספרד ועד לכבשני גרמניה הנאצית. אולם לקריאת שמע ישראל גם היבט חיובי ביותר משום שהיא נאמרת ברגעים חשובים במעגל החיים ובמעגל השנה: על ידי אבי הבן בברית המילה, שהיא הכרה בברית שהעם כורת עם אלוהיו, בקטעים מסוימים של תפלות יום הכפורים והסליחות, וכן בהקפות של שמחת תורה.
לראשה של קריאה זו נקשרו כתרים רבים ואגדות אין ספור, ביניהן המדרש המפורסם האומר שהקריאה נאמרה על ידי בניו של יעקב, הלא הוא ישראל, ששאל את בניו על ערש מותו האם כולם עדיין מאמינים בה', ועל כך הם ענו 'שמע ישראל', כלומר, אתה אבינו ישראל, כולנו מאמינים שה' הוא אלוהינו וה' הוא אחד. המדרש ממשיך ואומר שישראל הישיש השיב לבניו במשפט (שאינו פסוק בתנ"ך): ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדי להראות שמחה על תשובתם. מדרש מאוחר יותר מספר, לעומת זאת, שמשה רבנו שמע את המלאכים משבחים את הקב"ה במשפט זה והעתיק אותו מהם.
מקורו של המשפט 'ברוך שם כבוד מלכותו...' הוא למעשה בספרות חז"ל (תוספתא תענית א:יב), והוא נתקן כמענה לברכות הכהנים במקדש. לאחר החורבן עשה המשפט את דרכו אל תפלות יום הכפורים ומשם עבר אל קריאת שמע והתמקם בין הפסוק הראשון, הנחשב כאמור להצהרת האמונה, ובין המשך הקטע העוסק בזכירת התורה והמצוות והמוגדר בספרות ההלכה והתפלה כפרשה הראשונה של שמע – 'ואהבת'.
   
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום