English
 
   שתף שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
אליו מי הקשה ר' אברהם בר מאיר מהומפאלץ
לחן: חאלב מקאם: שיגא כוזאם
אֵלָיו מִי הִקְשָׁה וַיִּשְׁלָם
שָׁמַיִם וָאָרֶץ כִּלָּם
בְּשַׁבָּת בּוֹ נִזְהָרִים עַמּוֹ כֻלָּם
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּהֲלָכוֹת
תֵּשַׁע וּשְׁלֹשִׁים מְלָאכוֹת
בְּשַׁבָּת מַשְׁלִימִים מֵאָה בְרָכוֹת
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
יוֹצְאִים שִׁעוּר גְּבוּלֵיהֶם
אַלְפַּיִם אַמָּה רַגְלֵיהֶם
בְּשַׁבָּת חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהֶם
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
אַרְבַּע רְשׁוּיוֹת סְפוּרוֹת
הֵן הֵם בַּמִּשְׁנָה סְדוּרוֹת
בְּשַׁבָּת וְדִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
בּוֹצְעִים עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת
מַפּוֹת מְכֻסּוֹת מְפֹאָרוֹת
בְּשַׁבָּת וּבָהֶן כָּל מִינֵי פֵרוֹת
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
רָצִים לֶאֱכֹל כָּל מִינֵי תַעֲנוּגִים
אוֹכְלִים עוֹף בָּשָׂר וְדָגִים
בְּשַׁבָּת שְׂמֵחִים וְלֹא דוֹאֲגִים
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
הֵם מַדְלִיקִין הַמְּנוֹרָה
שֶׁמֶן זַיִת זָךְ וּבָרָה
בְּשַׁבָּת יִזְכּוּ בְנֵיהֶם לַתּוֹרָה
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
מַרְחִיקִין כָּל מִינֵי סְחוֹרָה
גַּם דַּבֵּר דָּבָר אֲסוּרָה
בְּשַׁבָּת וְגַם כָּל מַחֲשָׁבָה זָרָה
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת
חָזָק אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא
נוֹתֵן נְשָׁמָה יְתֵרָה
בְּשַׁבָּת לְעַם בְּנֵי הַגְּבִירָה
לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    פיוט לשבת במנהג קהילות המזרח וצפון אפריקה. בשל החתימה בשיר – 'אני אברהם חזק' – מיוחס לעתים הפיוט לר' אברהם אבן-עזרא (המאות ה- 11-12), מגדולי משוררי ספרד; אולם ככל הנראה ייחוס זה בטעות יסודו (ויוכיח משקלו ההברתי-פונטי של השיר, שהתפתח בשירה העברית רק לאחר שירת ספרד), ומחברו של פיוטנו הוא ר' אברהם אחר – ר' אברהם בר מאיר מהומפאלץ.
'אליו מי הקשה' הוא פיוט הלכתי השונה את הלכות ומנהגי השבת. כדרשן העומד לפני קהלו, הפייטן אינו מסתפק באזכור והוראה של מצוות היום, אלא מציין גם את השכר שבצידן, בטור השב וחותם כל מחרוזת כמעין 'פזמון חוזר': "לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת" – לזמן הגאולה או לעולם הבא. אולם הבטחה זו אינה מלמדת רק על השבת, אלא גם על העתיד לבוא: באמצעות דימויו של העתיד לשבת – שהיא כשלעצמה חוויה מוכרת היטב למבצעי הפיוט ומאזיניו – מוּסר מעט מן הערפל המכסה על העתיד, והתקווה לגאולה לובשת אופי קונקרטי יותר; בעקבות הלויים המשוררים בבית המקדש מדמה גם משוררנו את אחרית הימים לשבת, ויודעים מאזיניו, כי כשם שלאחר ששת ימי המעשה ה'רגילים' עתידה להגיע השבת המנחמת, כך גם לאחר ימי המעשה של העולם הזה תבוא ה'שבת' בדמותו של העולם הבא.
   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום