אחד הפיוטים הפופולריים יותר במסורת ספרד ירושלים, המושר בכל עת. מחבר הפיוט, אשר מזרחי, מתכתב עם מילים מתוך ברכת קדושת היום הנאמרת בתפילת מוסף לשלושה רגלים, תפילה המתארת את הכמיהה לגאולה ולהשבת העבודה בבית המקדש לפרטיה: "בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה וְכוֹנֵן מִקְדָּשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ. וְהַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ וְשַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּם לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם".
המחבר, שהיה מוסיקאי חשוב בתוניס ובירושלים, מדגיש את שירת הלויים כמרכיב מרכזי בעבודת המקדש וחותם את שמו בצורה מקורית לקראת סוף השיר: "מעדני אשר יתנו כפליים".
הפיוט הולחן על ידי רחמים עמאר, מי שהלחין כמה מפיוטיו המוכרים של אשר מזרחי ("אל חביבי", "נגילה הללויה").
נראה שבשל הפשטות והישירות שיש במילות הפיוט - "אנא בחסדך תרוממני, די נפשי סבלה..." ובשל המלודיות של הלחן והשימוש במקאם ממשפחת החיג'אז, המצוי כמעט בכל מסורות הפיוט, זכה הפיוט להתחבב על קהלים רבים ומגוונים ברוב קהילות ישראל ממזרח ואף ממערב, והפך לאחד מהמפורסמים בלחניו של רחמים עמאר, אם כי לרוב מתייחסים אליו כאל לחן עממי עתיק, ואין יודעים לייחסו לרחמים עמאר.
אשר מזרחי
