English
 
   שתף שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
אלי ציון ועריה לא ידוע
לחן: אשכנז
אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ
עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ
וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ
עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ
וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ  כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ
עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ
עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ
וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ
עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ
עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ
וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ
עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ
וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ
עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ
וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ
עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ
וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ
עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ
עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל  בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    קינה קדומה שהיתה נפוצה בכל מנהגי התפילה והסידורים אולם בימינו מושרת רק בקהילות האשכנזיות. את הקינה שר הקהל כולו, בעמידה, והיא חותמת את סדר הקינות הנאמרות בתפילת שחרית של תשעה באב. זוהי הקינה היחידה שיש לה לחן משלה, לעומת שאר הקינות הנאמרות בנעימת קינה קבועה. הקינה הזו שימשה השראה לקינה על השואה הנקראת 'אלי אלי נפשי בכי', אותה חיבר הרב ביאלר בורשה עירו, אליה שב עם תום מלחמת העולם.
הפיוט נפתח במילה - 'אֱלִי' – שפירושה הוא 'שאי קינה, בכי', אולם המצלול שלה הוא רב משמעות, שכן הוא נשמע גם כמו פנייה אל האל. באמצעות כפל משמעות זה פונה המשורר בה בעת אל ציון ואל האל: לציון הוא אומר- בכי, קונני, ואילו לקב"ה הוא כמו אומר - אלי, ראה מה היה לציון ועריה.
המשורר משתמש בשני דימויים נשיים על מנת לתאר את כאבה וצערה של ציון – מצד אחד
כאבה של היולדת, כאב המביא עמו חיים חדשים, ומצד שני אסונה של כלה שהתאלמנה עוד קודם שמומשה בריתה עם חתנה.
לאורך הפיוט נמנית רשימת אסונותיה של ציון, סיבות אבלה, הבנויה על המלים הפותחות כל שורה "עלי" ו"ועל" לסירוגין. רשימת הפורענויות מסודרת על סדר הא"ב, על הדרך שבה בנויים רוב פרקיה של אם הקינות – מגילת איכה. צורה ספרותית זו מעידה על היקפו המלא של האסון שפקד את העם. רק בבית האחרון מסתבר שהפיוט אינו מהווה רק פנייה אל ציון לזעוק את זעקתה, אלא גם פנייה לאלוהים להקשיב לזעקה זו, שכן באסונה של ציון מתחלל גם שמו של האל.
הפיוט פותח כל בית במלה עֲלֵי ומסיים בחרוז "הָ" ובכך מעצים ומהדהד קולות של שבר, אנחה ויללה - אנו כמו שומעים אָה, אַי, אַלְלַי. גם המלה הפותחת את הפיוט - אֱלִי - היא בעלת מצלול רב משמעות - באשר היא נשמעת גם כ-אֵלִי - במשמעות של פנייה לאל. כך פונה המשורר בה בעת אל ציון ואל האל: לציון הוא אומר- בכי, קונני, ואילו לקב"ה הוא כמו אומר - אלי, ראה מה היה לציון ועריה.
   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום