English
 
   שתף שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
אז בחטאינו לא ידוע
לחן: בבל (עירק)
אָז בַּחֲטָאֵינוּ חָרַב מִקְדָּשׁ וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ נִשְׂרַף הֵיכָל
בְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ קָשְׁרוּ מִסְפֵּד וּצְבָא הַשָּׁמַיִם נָשְׂאוּ קִינָה
גַּם בָּכוּ בְּמֶרֶד שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וְאַף מַזָּלוֹת יִזְּלוּ דִמְעָה
דִּגְלֵי יְשֻׁרוּן חָפוּ רֹאשָׁם כִימָה וּכְסִיל קָדְרוּ פְנֵיהֶם
הֶעְתִּירוּ אָבוֹת וְאֵל כְּלֹא שׁוֹמֵעַ צָעֲקוּ בָנִים וְלֹא עָנָם אָב
וְקוֹל הַתּוֹרָה צוֹעֵק בְּמָרָה  וְרוֹעֶה נֶאֱמָן לֹא הִטָּה אֹזֶן
זֶרַע קֹדֶשׁ חָגְרוּ שַׂקִּים  וּצְבָא הַשָׁמַיִם שַׂק הוּשַׁת כְּסוּתָם
חָשַׁך הַשֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדַר וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    קינה קדומה זו נאמרת בפי הקהילות הספרדיות בערב תשעה באב. לאחר אמירת קינה זו, המתארת את החשכת היקום כולו עקב החורבן, מכבים את האורות בבית הכנסת ואז פונה החזן אל הקהל ואומר את מספר השנים שחלפו מאז החורבן, ונוהגים אז לספוק כף אל כף כאות אבל וצער.
על סמך מדרשים קדומים רואה המקונן האנונימי של קינה זו את חורבן המקדש וחורבנה של ירושלים כאירוע קוסמי, שהשלכותיו מתקיימות בכל רובדי הקיום. בראשיתה מכנה המקונן את ירושלים בכינוי המקראי עִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ, שנדרש על ידי ר' יוחנן (בבבלי, תענית ה ע"א) על ירושלים של מעלה המכוונת כנגד ירושלים של מטה. פיתוחו של עניין זה מתקיים בהמשך הפיוט, כאשר הפייטן מעיד שהשבר מתחולל בו-זמנית בעולם ההיסטורי ההוֹוִי, ונוכח תודעתם של אלו שנפטרו מן העולם (האבות); בעולם החומר ובעולם הרוח (התורה); בעולם התחתון ובעולם המאורות והמזלות. בעקבות תיאורים מקראיים של קטסטרופות בעולם המהדהדים בצבא השמים, אף פייטן זה מעמיד את אסונם הספציפי של כל אחד מן המזלות, את שברם ואת אבלם, כנגד מקבילות שאירעו בעם ישראל בעת החורבן.
הקינה סדורה על סדר האלף-בית, לפי המסורת הקדומה של הקינות שראשיתה ברוב פרקי מגילת איכה. בהקשרה של קינה מיוחדת זו יש לכך משמעות נוספת: הן כ"ב אותיות הא"ב הן י"ב המזלות המכוונים כנגד י"ב חודשי השנה, מהווים בתפיסה היהודית הקדומה מבנים בסיסיים העומדים בתשתית העולם (לפי ספר יצירה). הקינה מתארת את ערעור כל היש - מבניו היסודיים של העולם מתהפכים על פניהם.
זוהי אחת הקינות הקדומות ביותר שלא נכתבו על ידי הקלירי. לפי גולדשמידט, מקורה בוודאי מימי הגאונים הראשונים. הקינה נאמרת או מושרת על ידי עדות רבות בישראל. לקראת סופה היא מתפצלת לגרסאות המתרחקות זו מזו. הגרסה המבוארת בזה היא הגרסה המושרת בפי הקהילות הספרדיות.
   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום