פסוקים אלו נאמרים בסוף תפילת מנחה של תשעה באב, לאחר כמעט יממה של בכי ומספד, בשעה שבה מנסים לחוש ולראות את הנחמה המיוחלת.
פסוקים אלו, הפותחים את חטיבת הנחמות בספר ישעיהו, פותחים גם את פרק ההפטרה הנקראת בשבת שלאחר תשעה באב. על שמם נקראת שבת זו 'שבת נחמו'. יש בשבת זו קימה והתנערות מימי האבל שראשיתם בי"ז בתמוז, היום שבו הובקעה חומת ירושלים, והם מכבידים והולכים בשלושת השבועות, ימי בין המצרים, דרך ראש חודש אב, הפותח את תשעת הימים, ושנקודת השפל הקשה שבהם – יום תשעה באב, שבו חרבו שני בתי המקדש.
זוהי השבת הראשונה מתוך שבע שבתות רצופות, המכונות כולן 'שבעה דנחמתא', על שום הפטרותיהן, שכולן פרקי נחמה מספר ישעיהו.
ישעיהו
