English
 
   שתף שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
אכלו משמנים לא ידוע
חסידות בובוב
אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים  וְסוֹלֶת רְבוּכָה
תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה שַׁבָּת וַחֲנוּכָּה
הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכּוֹר תַּחְכּוֹר
תִּשְׂכּוֹר בֵּית כּוֹר  לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה
בַּרְבּוּרִים אֲבוּסִים בְּשַׁפּוּדִים צְלוּיִם
וְכָלִיל לָאִישִׁים אֶחָד מִן הַמְנוּיִם
הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכּוֹר תַּחְכּוֹר
תִּשְׂכּוֹר בֵּית כּוֹר  לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה
רַךְ וָטוֹב וְשָׁמֵן צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת
עֲנוּ וְאִמְרוּ אָמֵן וְאִכְלוּ בְּדִיצוֹת
הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכּוֹר תַּחְכּוֹר
תִּשְׂכּוֹר בֵּית כּוֹר  לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה
הַקּוֹלוֹת יֶחֱדָלוּן מִנִּסּוּךְ הַמָּיִם
בְּבֵית הַיַּיִן נָלוּן בְּכֹל יוֹם פַּעֲמָיִם
הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכּוֹר תַּחְכּוֹר
תִּשְׂכּוֹר בֵּית כּוֹר  לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה
מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים תְּצִּלֶנָה אָזְנֵיכֶם
וְכָל מִשְׁרַת דַּם עֲנָבִים לֹא יָמוּשׁ מִפִּיכֶם
הַאי הַאי בֵּית כּוֹר תִּמְכּוֹר תַּחְכּוֹר
תִּשְׂכּוֹר בֵּית כּוֹר  לְצוֹרֶךְ שַׁבָּת חֲנֻכָּה

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    פיוט אשכנזי לחנוכה שנתחבר לכל המאוחר בראשית המאה ה-15 אם לא קודם לכן, בידי פייטן אנונימי בשם אברהם (שמו חתום בראשי המחרוזות). הפיוט מעודד את שומעיו לקיים סעודה מפוארת ועשירה לכבוד חג החנוכה, ולהרבות בה בשתיית יין; באירוניה לא מבוטלת ובלשון הומוריסטית קורא המחבר להמיר את קולות המים – ביין: "הַקּוֹלוֹת יֶחֱדָלוּן מִנִּסּוּךְ הַמָּיִם / בְּבֵית הַיַּיִן נָלוּן בְּכֹל יוֹם פַּעֲמָיִם".
השיר עורר תרעומת רבה בקרב בעלי הלכה ואחרים, שהתנגדו לאופי החגיגה המשוחררת מכל רסן המתוארת בו, והסתייגו גם מעצם ההנחה שיש לאכול סעודה גדולה בחנוכה – הנחה שמבחינה הלכתית היא כנראה חסרת כל בסיס מוצק; אולם כוחו של השיר היה כנראה גדול יותר, והוא המשיך להיות מושר בחוגים אשכנזיים שונים, לרבות בקרב אדמו"רים חסידיים שמצאו בו כוונות נסתרות ונעלות. אך נדמה כי דווקא בפשטותו – המשעשעת, המבודחת – פותח השיר פתח למרכיב מסוים של חוויית חגי ישראל, מרכיב שעל פי רוב נדחק לשוליים: שמחת החג המשוחררת, המתפרצת, המתקיימת לעתים בדפוסים שונים במקצת מן הדפוסים המקובלים בהלכה הרשמית. נדמה כי לפנינו דוגמא הממחישה את כוחו של הפיוט, כתופעה דתית ותרבותית העומדת בחוסנה גם בפני ביקורות נוקבות, ומשתמרת והולכת מדור לדור; חיבתו של פיוטנו בקהילות בהן נהגו לשיר אותו, כמו גם חיותו המיוחדת – הבאה לו במקרה זה אולי דווקא מהיותו היתולי ומבודח – הקנו לו, למרות הכל, עמידה של קבע במסורת הפיוט
   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום