פיוט מסוג 'קצידה' המושר במסגרת שירת הבקשות של יהודי מרוקו בשבת פרשת בשלח. מחבר הפיוט, ר' שלמה אביטבול, חי במראכש שבמרוקו, נולד בערך באמצע המאה ה-19 ונפטר בעשור השני של המאה העשרים; פיוטים רבים שלו זכו להיכלל בשירת הבקשות.
הפיוט הוא שיר הלל ושבח לתורה; תוך שהוא נסמך על מדרשי חז"ל ועל מסורות קבליות, מתאר הפייטן את יופיה ועומקה, את חִנה ואת סוד קסמה. ניכרת בשיר גם נימה דידקטית גלויה, למשל בהתייחסותו לשלוש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן. הפייטן סוקר את כל מישורי הקיום של התורה – למן ההיבטים הגרפיים של כתיבת האותיות, המילים והפסקאות, דרך תיאור מצוות התורה וחוקיה, ותלמידי החכמים העוסקים בה, ועד לעידוד העיון בה על דרך הפשט, הרמז, הדרש והסוד. אך 'סקירה' זו של הפייטן, הנראית לעיתים כבעלת אופי של רשימה טכנית כמעט, שזורה לכל אורכה בביטויי אהבה פשוטים הלקוחים מעולמה של מגילת שיר השירים, ומשרים מרוחה על הפיוט: כך בפזמון החוזר – "יָפָה וְתַמָּה תּוֹרָה תְּמִימָה הַנְּעִימָה" – וכך גם בחתימה: "מַה טוֹב דּוֹדַיִך / אֲחוֹתִי כַלָּה / נֹפֶת צוּף דְּבַשׁ שְׂפָתַיִךְ / גַּן נָעוּל דְּלָתַיִךְ / רֵיחַ טוֹב בְּגָדַיִךְ / דּוֹדַיִךְ יְפִי עֵינַיִךְ".