פזמון ליום הכיפורים במנהג ספרד-ירושלים. הפייטן, ר' רפאל ענתבי, מגדולי פייטני חלב בדורות האחרונים (המאות ה- 19-20) שיקע שמו הפרטי בראשי המחרוזות.
כפיוטים מאוחרים רבים, אין השיר שלפנינו מצטיין דווקא בלשון עשירה ורבת-רבדים, כי אם בלשון פשוטה וישירה. הדובר פונה לאלוהיו כחוטא המתחנן לכפרה, אף שהוא יודע היטב כי מצד הדין אין הוא זכאי לכך; בקשות לאומיות נמהלות בפיוט במשאלות אישיות –– ואלו אף אלו נשמעות כמתוך יאוש והיעדר תקווה. את הסיכוי למחילה מוצא הדובר לא במעשיו שלו, כי אם ברחמיו של האל: "לְמַעֲנָךְ הוֹשִׁיעֵנִי – וּמִטּוּבָךְ תַּשְׂבִּיעֵנִי".