פיוט במסורת יהודי בבל, שנכתב ע"י גדול חכמי ישראל בארצות המזרח בדורות האחרונים - הרב יוסף חיים (ה'בן איש חי'), על פי לחן של פיוט בבלי אחר – 'עוזי אליך אשמורה' פיוט לשבת של ר' עבדאללה חנין. הרב יוסף חיים מדמה בשירו את כנסת ישראל ליונה נודדת, אסורה, עשוקה, גולה ורחוקה, הצועקת אל דודה ומייחלת לגאולה. צעקתה זו של היונה השוקקה מוצאת לה מענה ע"י דמותו של המשיח, הגואל, המתואר ע"י המשורר באמצעות פסוקים מנבואת ישעיהו אודות המשיח. זעקת הגאולה הבוקעת משיר זה והנחמה שבו הן העושות אותו מתאים לשירה בכל עת - שכן געגועיה של הרעיה והכיסופים לגאולה שוכנים תדיר בנשמת האומה.