שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
דרכי שבעה רועים ר' דניאל פיומי
תימן-מרכז-צנעא
דַּרְכֵי שִׁבְעָה רוֹעִים זְכֹר לְעָם שֶׁנִּדְכָּאוּ
כִּי כָלוּ בַנְּגָעִים וְעַד שַׁעֲרֵי מָוֶת בָּאוּ
סְלַח נָא לַעֲווֹנוֹת וְלִפְשָׁעִים שֶׁעָווּ וְשֶׁחָטְאוּ
שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה עָדֶיךָ כָּל בָּשָׂר יָבֹאוּ
נְקָמוֹת מֵהֶם הָסֵר וְהוֹפַע מִמְּרוֹמֶךָ
כַּמָּה פְעָמִים תְּיַסֵּר נַחֲלָתְךָ וְעַמֶּךָ
טוֹבוֹת מֵהֶם אַל תְּחַסֵּר כִּי הֵם קְרוּאִים כַּרְמֶךָ
וְהַשְׁמִיעֵם קוֹל מְבַשֵּׂר שָׁלוֹם לָכֶם אַל תִּירָאוּ
יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵהֶם
יִהְיוּ כְאַיִן נֶגְדֶּךָ כָּל עֲווֹנוֹת שֶׁלָּהֶם
כִּי הֵמָּה יְדִידֶיךָ וְסוֹדְךָ הִגַּדְתָּ לָהֶם
וְלַשָּׁבִים עָדֶיךָ עֲנֵם בְּכָל עֵת יִקְרָאוּ
אֲמָרַי הַאֲזִינָה וּשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנִים
ה' הֲגִיגִי בִינָה דִּבְרֵי שִׁיר וְרִנּוּנִים
פִּתְחוּ שְׁעָרִים בְּרִנָּה וְיָבוֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים
נִהְנִים מִזִּיו הַשְּׁכִינָה לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ
לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים
רִיבָה אֱלֹהִים רִיבֵנוּ מִבֵּין צוֹרְרִים וְקָמִים
וְהָחִישׁ קֵץ בְּיָמֵינוּ וְקַבֵּץ פְּזוּרֵנוּ מִבֵּין הָעַמִּים
לִמְקוֹם שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ עַמִּים הַר יִקְרָאוּ

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    פיוט זה חותם במנהג תימן את פרק הסליחות בתפילת השחרית של יום הכיפורים, לפני פתיחת מערכת הפיוטים הנקראת נַצְ'דּ אַלרַּחֲמִים (סדר הרחמים), סדר ליטורגי קדום שראשיתו בקובצי התפילות של יהודי בבל בתקופת הגאונים. מחברו הוא ר' דניאל פיומי שחי בתימן במאה ה-12.
בפיוט שוטח המשורר את בקשתו העיקרית של עם ישראל ביום הכיפורים: מחילה וכפרה על החטאים שחטאו במהלך השנה. המיוחד בפיוט זה הוא הזכרת האמצעים שבזכותם מתבקש הקב"ה להיענות ולמחול על חטאי עמו. בתחילה מזכיר הפיוט את 'שבעת הרועים', ובמילים אחרות 'זכות אבות', כלומר המעשים הטובים של אבות האומה והקשר ההדוק שהיה להם עם הקב"ה. אחר כך מזכיר הפיוט את מעמדם המיוחד של עם ישראל בעולם: הם נחלתו ועמו של ה', קרואים כרמו (כלומר חלקו ונחלתו), והם גם עבדיו וידידיו. כל אלה הם זכויות המיוחסות לכלל ישראל, אבל הם גם עומדים למליץ יושר בעבור מילוי הבקשה האישית – כפרת העוונות של כל פרט ופרט. בסוף השיר המשורר גם מייחל להגשמת התקווה הלאומית: פדות מצרות הגלות והשיבה לציון עיר הקודש.
   
תימן ראשי | פיוט ושירה | גלריית וידאו | מאמרים | רדיו תימן | אודות
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

מכון בן צבי רננות קהילות שרות הספריה הלאומית ארכיון הצליל בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית משרד החינוך מנהל תרבות אקום