אחד הפיוטים המרכזיים לפסח במסורת יהודי בבל. מחברו הוא ר' נסים מצליח, שחי ופעל בבבל בסוף המאה ה-18 ונפטר בה סביב שנות ה-20 של המאה ה-19. הפיוט פותח בתיאורו של האיש ירא ה' (כפי שהוא מופיע בתהלים) וחותם בתיאורו של המשיח שעתיד לקבץ את עם ישראל מבין העמים.
חודש ניסן, שבו יצאו בני ישראל ממצרים ובו, על פי חז"ל, תתרחש גם הגאולה העתידה, מעורר ומעצים את כיסופי הגאולה והציפייה לה. המשורר נע בין גאולת מצרים לבין הגאולה המיוחלת ומבקש שכשם שגאל הקב"ה את ישראל ממצרים, כך ישוב ויגאלם.
המילה ניסן מופיעה שלוש פעמים בפזמון החוזר של הפיוט - כל פעם במשמעות שונה. הַרְאֵה נִסָּן - במשמעות של נס; בְּיֶרַח נִיסָן – בחודש ניסן; הָרֵם נִסָּן – במשמעות של דגל, רומם את דגלם / קרנם של ישראל.
ר' נסים מצליח
