קינה זו פותחת את סדר הקינות (לפי נוסח עדות המזרח וצפון אפריקה) הנאמרות בליל תשעה באב לאחר תפילת ערבית, והיא מעמידה במרכזה את יום תשעה באב כיום המוּעד לפורענויות, החל מדור המדבר וכלה בשאר הפורענויות שאירעו לעם ישראל בתאריך זה במהלך הדורות.
הבית הראשון של הקינה מדבר כולו בגוף ראשון ונע בין זיהוי של הדובר מכמה פנים - המשורר, היחיד, כמייצג את עם ישראל; עם ישראל המדבר בלשון יחיד ובגוף ראשון, או - הקב"ה עצמו, המתאבל אף הוא על החורבן והגלות. תפיסה זו משוקעת במדרש ובגמרא, למשל במסכת ברכות ג, ע"א, שם מסופר על ר' יוסי שנכנס להתפלל בחורבה אחת מחורבות ירושלים ופגש שם באליהו הנביא ששאלו: "...ואמר לי, בני, מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות...".
לא ידוע
