פיוט עתיק זה, שנתחבר ע"י רב האיי גאון, אחרון הגאונים, מופיע בכל מחזורי הספרדים ועדות המזרח, ונאמר בערב יום כיפור לפני אמירת "כל נדרי". רב האיי גאון מתבסס כאן על תבנית המוכרת מתפילות שהיו מתפללים בעת תעניות ציבור (לפי משנה תענית ב, ד). תבנית דומה – "מי שענה ל.... הוא יעננו" - נכנסה גם לתפילת הסליחות של נוסח אשכנז. בנוסח עדות המזרח מצויה בתבנית זו סליחה בארמית (דעני ... ענינן) שהיא קדומה מאד וייתכן שגם היא עמדה לעיני הפייטן בחברו פיוט זה.
בפיוט מבקש המשורר מה' לשמוע את קולו ולקבל את תפלתו (ומעניין לציין שיהודי מרוקו נוהגים לשיר שיר זה לפני תפילת מנחה של כל תענית ציבור). המחבר סומך בקשתו הן על רחמיו וחסדיו של ה' הן על היענותו של הקב"ה לתפילות של אישים שונים בהיסטוריה היהודית. בהמשך נמנות קבוצות שונות של אנשים הנתונים בצרה, ושלאחר שיצאו ממנה הם מודים לאלהים על שגמלם טובה. לאחר שהפייטן מונה ומזכיר את אבות האומה, צדיקים וחסידים, הוא חותם את פיוטו בפנייה של האדם היחיד, העומד מול בוראו כעני וכשפל מכל השפלים ומבקש את רחמיו ואת מחילתו על חטאיו - אלו המלים המקדימות ומכינות את אמירת "כל נדרי": עֲנֵה עָנִי שְׁפַל כָּל הַשְּׁפָלִים, וְשָׂא חֶטְאוֹ מְקַבֵּל הַתְּפִלּוֹת, וְהַאֲרֵךְ נָא בְּרַחֲמֶיךָ שְׁנוֹתָיו... שְׁמַע קוֹלִי...