English
 
   שתף שמיעה איכותית
על הפיוט על הלחן על הביצוע והמבצעים על הרקע המסורתי עוד על המקאם תווים גרסת הדפסה  
 
 
יונה מה תהגי ר' יהודה הלוי
לחן: בבל (עירק)
יוֹנָה מַה תֶּהֱגִּיוּמַה תֶּהֱמִי
חַגָּיִךְ חֹגִּינִדְרֵךְ שַׁלְּמִי
יַעַן כִּי אֲנִיה' וְאַתֶּם עַמִּי
הַעוֹד לִי תִקְוָהלָשׁוּב מִשְּׁבִי
וּלְהַשִׂיג תַאֲוָהאֶל הַר הַצְּבִי
תִּרְאוּנִי דַאֲבָהמִנּוֹד אוֹהֲבִי
לָמָּה תִקְרֶאנָה לִיעוֹד נָעֳמִי
וְלוּ יֻתַן לִי אֵבֶר כַּדְּרוֹר
לָעוּף אֶל תִּלִּיאֶל הַר מוֹר דְּרוֹר
וְעָפָר הֵיכָלִיאֶרְקַח מוֹר דְּרוֹר
אֶשַּׁק מֵאַהֲבָה מִדְרַךְ פַּעֲמִי
דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְמָגֵן בַּעֲדֵךְ
וּבְאֶרֶץ חֶשְׁכֵּךְיָכִין צַעֲדֵךְ
שׁוֹפָר אֶל חִכֵּךְכִּי בָא מוֹעֲדֵךְ
דַבְּרִי עַל לִבֵּךְנַחֲמִי נַחֲמִי
הַשָּׂם אֶת פָּנַיאֶל נוֹכַח פְּנֵי
הַדְרַת הַר סִינַיוּמְקוֹם הַסְּנֶה
אָעִיר רְנָנַימִטּוֹב מַעֲנֶה
יִבְטַח בַּה'כִּי יָדַע שְׁמִי

גרסת הדפסה
 
 לחנים וביצועים נוספים
על הפיוט
    'יונה מה תהגי' נתחבר כפיוט מסוג 'אהבה' [ = פיוט לברכת 'הבוחר בעמו ישראל באהבה' המטרימה את קריאת שמע של שחרית] לסוכות בידי רבי יהודה הלוי (מגדולי משוררי ספרד, 1075 לכל המאוחר, ספרד – 1141 לכל המוקדם, כנראה בארץ ישראל), החתום בשמו בראשי המחרוזות. הפיוט מושר עד עצם היום הזה בסוכות בקרב קהילות יהודי בבל (עיראק), ומשמש גם כסליחה ליום הכיפורים בתפילתם של יהודי תימן.
כמקובל בדרך כלל בפיוטי 'אהבה', אף נושאו של פיוטנו הוא יחסי האהבה שבין כנסת ישראל והקדוש ברוך הוא; אהבה זו גוברת כאן על תחושת הניתוק הזמנית שבין שני האהובים: כנגד חששה של כנסת ישראל, השואלת "הַעוֹד לִי תִקְוָה / לָצֵאת מִשְּׁבִי // וּלְהַשִׂיג תַאְוָה / עַל הַר הַצְּבִי", מבטיח לה המשורר, המדבר ספק מגרונו שלו ספק מגרונו של האלוהים – "דַּיֵּךְ כִּי מַלְכֵּךְ / יָגֵן בַּעֲדֵךְ // וּבְאֶרֶץ חָשְׁכֵּךְ / יָכִין צַעֲדֵךְ".
אולם מתחת לפני השטח הגלויים של הפיוט, בהם נרקמת כאמור מערכת היחסים של הכלל – עם ישראל – עם אלוהיו, אפשר שרוחשים גם זרמים אישיים יותר, של הפרט-המשורר, רבי יהודה הלוי עצמו; כידוע, ריה"ל לא רק כתב שירי געגועים לציון ("ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך"), אלא אף ניסה לעלות אליה; קורותיו של ניסיון זה ידועים לנו כיום עד לשלב האחרון של שהותו במצרים, בטרם עלה כנראה על אוניה לארץ ישראל, ויצא למסע שאין אנו יודעים כיצד הסתיים. הפיוט שלפנינו מדגיש את העלייה לרגל כביטוי לחידוש ברית האהבה והנחמה שבין ישראל והקדוש ברוך הוא – "יוֹנָה מָה תֶּהְגִּי / וּמַה תֶּהֱמִי // חַגַּיִךְ חָגִּי / נִדְרֵךְ שַׁלְּמִי"; הקריאה "חַגַּיִךְ חָגִּי" אינה יכולה להתפרש אלא כמתייחסת לעלייה לרגל, הן בזיקה לקרבן חגיגה המוקרב על ידי העולים למקדש בשלושת הרגלים, והן בזיקה למונח המוסלמי המקביל (חאג'), שהיה ידוע למשוררי ספרד. אך צירוף זה הוא גם שיבוץ חלקי של פסוק מן המקרא (נחום ב, א) – "חָגִּי יְהוּדָה חַגַּיִךְ שַׁלְּמִי נְדָרָיִךְ" – בו קורא הנביא לישראל להקריב את קרבנותיהם ללא דאגה, שכן הצרה שבה היו נתונים עומדת לחלוף מן העולם ("כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לעבור לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל"). את חיבתו המיוחדת של ריה"ל לפסוק זה – אשר שימש אותו גם בשלושה פיוטים אחרים ('ירושלים למוגיך', 'יפה מה טובו' ו'איראה היום במקדש') – ניתן אולי להסביר דווקא באמצעות המילה המופיעה בפסוק אך חסרה בפיוטנו: "יְהוּדָה", כשמו הפרטי של המשורר. אותה מילה שציינה במקרא ובפני השטח של הפיוט את העם כולו, אפשר שמשמשת כאן עבור המשורר כמין קריאת עידוד אישית לעלייה לרגל, כביכול קורא המשורר את הפסוק עליו עצמו – וכורך בזה את כיסופי הכלל והפרט גם יחד.

   


דף ראשי | מאגר הפיוטים | מאמרים וכתבות | קהילות שרות
פיוט לכל שבוע | 12 פיוטים נבחרים | שלחו ברכה מפויטת | מה חדש באתר
מוסדות וקישורים | לוח מודעות ואירועים | כיתבו אלינו | אודות האתר
החיפוש באתר זה הוא בשיתוף מורפיקס
© כל הזכויות שמורות, סנונית (ראה תנאי שימוש)

רננות קהילות שרות הספרייה הלאומית בית אבי חי המרכז לחקר המוסיקה היהודית בית התפוצות
סמל אקום