"הא לחמא", הפותח את סדר ה"מגיד" בהגדה של פסח, הוא אחד הקטעים המזוהים ביותר עם ליל הסדר וההגדה של פסח, ולא בכדי, שכן הוא נוגע בשני יסודות משמעותיים של חג הפסח ושל ליל הסדר. הוא פותח בהצגת המצה - הסמל המרכזי של חג הפסח, וממנו עובר להזמנה: כל מי שצריך ורוצה מוזמן להצטרף לסדר. בלילה הזה אנו זוכרים את לידתנו כעם, ובלילה הזה הדלת פתוחה.
אל אמירת הקטע, הכתוב ארמית, מתלווה טקסיות וחגיגיות רבה. לפני אמירת הקטע, שבחלק מן הקהילות נאמר בעמידה, מורידים את הכיסוי מעל המצות, ומגביהים (כלומר אוחזים גבוה ביד) את הקערה כולה או את המצות. כך בא לידי ביטוי הקשר הברור שבין הדיבור לבין המעשה. לא רק אומרים שזהו לחם העוני אלא רואים אותו, אוחזים בו, מצביעים עליו ומגלים אותו לעין כל.
במהלך הדורות נקשרו מנהגים רבים ושונים לאמירת הקטע. בחלק מן הקהילות נוהגים לומר לפני "הא לחמא עניא" את המשפט "בבהילו [=בחיפזון] יצאנו ממצרים".
במנהג קהילות צפון אפריקה למשל, נוהגים לסובב את הקערה מעל ראשי כל אחד מהמסובים, לפי סדר הגילאים.
יש הנוהגים לומר את הקטע הזה שלוש פעמים ולאחר מכן פעם נוספת, בניב המקומי של אותה קהילה.
בימי ראשית המדינה, ברוח לילות הסדר הקיבוציים, חוברו כמה וכמה לחנים לטקסט הזה, הידוע מביניהם הוא לחנו של ידידיה אדמון, שנלמד גם בגני הילדים.
מתוך ההגדה של פסח
